חודשים ספורים לאחר שהשתלבתי במערכת והיו מאחורי כבר כמה חדרים מעוצבים, פנו אלי מעמותת "עולם חסד" שבה אני חברה. ביקשו שאגיע להוסטל של נערים במצוקה בהרצליה, כדי לעזור להם לסדר קצת את הבית. כשהגעתי לשם חשכו עיניי, "עלק" לסדר, מצאתי מיטות עם שמיכות קרועות, חדרים ללא חלונות, קירות מתקלפים… אמאל'ה…
התקשרתי מיד לעורכת הנפלאה אז (גילוי נאות, היום היא חברתי הטובה ביותר), עדי פוגל הולנדר, סיפרתי לה על המקום ושאלתי אותה מה דעתה שפרויקט החודש יהיה זה. היא מיד ענתה בחיוב ויצאנו לדרך!



כל כך שמחתי שהפעם זכו במתנה הנפלאה הזו אנשים שבאמת זקוקים לזה ולקחתי החלטה שאם כבר אני עושה את המדור הזה בהתנדבות, אז שהוא יהיה כולו למען הקהילה. החלטה כל כך נבונה ונכונה שהולידה בעקבותיה גל של נתינה. מעצבות ביקשו להצטרף לפרויקטים ושאלמד אותן איך אני עושה את זה. כבר אמרתי שטוב מביא טוב?



באותו זמן החלטתי לפתוח סדנאות קטנות וללמד את סוד הקסם של הסטיילינג, ואלה הזרעים הקטנים והראשונים שנשתלו באדמת הסקולה שלי!



*כנסו לסרטונים ששינו את חייהם של אנשים (כמה שזה נשמע קלישאתי זו האמת!)




עשרות פרויקטים יש מאחורי ועדיין בכל פעם אני חווה מתרגשת מחדש. להגיד לכם שזה קל להרים פרויקט כזה? זה לא! צריך לגייס תרומות ושתהיה קופה קטנה לטובת הסטיילינג הסופי, צריך מצעים, שטיחים, תמונות … ולא תמיד אנו מצליחים לגייס את הכל. בנוסף, יש קושי לקבל את ההחלטה למי לתת קודם, זה קשה לא פחות.



לצערי בישראל יש לא מעט מקומות שזקוקים, ומי שם אותי להחליט מי יקבל קודם?
בסופו של דבר החלטתי שהקריטריון העיקרי יהיה לוקשיין שאפשר לבצע בו את השינוי באמצעות הסטיילינג, שקסמו וכוחו טמונים בנגישות שלו. אני נפעמת כל פעם מחדש נוכח הניגוד שבין הפשטות שבעשייה של הסטיילינג לבין האפקט שהוא מחולל. בתהליך קצר וחוויתי, שאינו כרוך במהפיכות גדולות ושאינו מחייב משאבים גדולים של כסף, מתאפשר שינוי עמוק ומשמעותי, כזה שלכאורה טמון בין ארבעה קירות, אך למעשה מביא איתו שמחה רבה והוא פורט על נימי הנפש העמוקים ביותר – המרחב האישי והפרטי, חווית הבית שהוא חלקת האלוהים שלנו!

The post ה"נישה" שלי appeared first on Sculla.

כבר שנים שאני והסקוליות פוקדות את תערוכות העיצוב הכי נחשקות בעולם ויוצאות למסעות עיצוב במחוזות קרובים ורחוקים, אבל את זה האחרון במרוקו אני יכולה להבטיח לכם שאף אחת מאיתנו לא תשכח גם בעוד שנים

נולדתי במרוקו, התרבות והמנהגים שהבאנו משם לישראל זורמים לי בעורקים, ואלה שעוקבים אחרי ברשתות וודאי ראו שביקרנו בה לא מעט פעמים. אבל מסע העיצוב האחרון שם היה שונה בתכלית, מרגש, מסעיר וייחודי- מסע שפרט לכולנו על נימי הלב וגרם לי להרים הפקה של פעם בעשור, יעידו על כך 500 המעצבים, האדריכלים והאורחים; כנס שכולו שיר אהבה לעיצוב מעורר ההשראה שטומנת בתוכה המדינה הקסומה הזאת.

כולנו מכירים את מרוקו האותנטית והססגונית; את העיצוב המסורתי ואת צבעי הסהרה והתבלינים. למעטים מאיתנו יצא לבקר במקומות המחתרתיים, הסודיים והנסתרים מעיני התיירים, שמציבים את הארץ הזאת בשורה אחת יחד עם בירות העיצוב הנחשקות, וזה בדיוק מה שזכינו לחוות.

כך הכל התחיל…

הכל התחיל מספר עיצוב שרכשתי בתערוכת העיצוב SALONE DEL MOBILE באפריל האחרון וחיכה לי במשך חודשים על השולחן בסלון. אתם יודעים איך זה, החיים האינטנסיביים ושלל הפרויקטים והמשימות שבשגרה גורמים לנו לפעמים לקחת את הזמן ולדברים הטובים להמתין. למזלי ניצלתי את אחד הערבים הפנויים להתרווח על הספה לעלעל בספר הזה ומה אני אגיד, הלסת נשמטה לי במקום; חשבתי שאני חולמת, גיליתי בו מחוזות קסומים בלב ליבה של הארץ הצפון אפריקאית המטריפה הזאת, שבכלל לא דמיינתי שקיימים.

מיד התקשרתי למנואל וולמאר (Manuel volmar) חבר ותיק- מעצב רב תחומי מרוקאי אותו הכרתי בישראל לפני מספר שנים ולהפתעתי העבודות שלו מככבות גם בספר המופלא הזה. בלי להתבלבל אמרתי לו שאני רוצה להגיע יחד עם הסקוליות שלי ASAP לחוות, לנשום ולהתרשם מהמקומות שמוצגים בספר כי אין, פשוט אין מקומות דומים שיצא לי לחוות בעולם, וחוויתי.

ההיכרות שלי עם מנואל היא סיפור בפני עצמו: אני מאמינה גדולה בסֶרֶנְדִּיפִּיּוּת- תגלית שיש בה אלמנט של מזל, כזאת שנעשית בלי בכוונה תוך כדי שאנחנו מחפשים דבר אחר בכלל. לפני חמש שנים נתקלתי בכתבה בעיתון כלכליסט על מעצב העל המוכשר הזה, רגע לפני שהגיע לכאן לתערוכת פופ אפ בשוק הפשפשים במסגרתה הציג את העבודות שלו.

הגעתי והתאהבתי. בשיחה קצרה של כמה דקות, שהתבססה בעיקר על האנגלית הבלבולית המופלאה שלי, שאלתי אותו אם יסכים ללוות אותנו במסע עיצוב במרוקו. לא הכרתי אותו ולא ידעתי מי הוא אבל ידעתי שעיצב עבור אשת מלך מרוקו ואם יש משהו שחלמתי זה להכיר אדם שבאמת עבד ויצר עבור המלך ומשפחתו. עברו פחות משבועיים מאז אותה פגישה ויצאנו יחד לדרך- ארגנו יחד מסע מטריף ואחריו הגיעו ארבעה נוספים. במהלך השנים המשכתי לעקוב באדיקות אחר העבודות שלו והקפדתי לבקר בתערוכות שלו ברחבי העולם (עד פריז וסן-פרנסיקו נסעתי כדי לחוות אותן ב-LIVE). במקביל מנואל הגיע לישראל להרצות בכנסים המפוארים שערכנו לאורך השנים.

במסע הנוכחי הוא לקח אותנו למקומות שגרמו לי לרטוט ולבכות מהתרגשות ואם ב- בסֶרֶנְדִּיפִּיּוּת עסקינן, זכיתי להכיר בהם מעצבים ואדריכלים מרתקים שבסופו של דבר הגיעו להרצות בפנינו בכנס.

ממרקש לטנג'יר חווינו עולם ומלואו

את מאג'ד חט'ואה (Majad chetoua) פגשתי במרקש. הוא הבעלים של וילה D, לוקיישן קסום בחיק הטבע שתכננו אדריכלי סטודיו KO הנחשב. זאת וילה מהממת ביופייה, מעוצבת אדריכלית לעילא ולעילא, ולאורך הביקור שלנו בה אירח אותנו מאג'ד כיד המלך. הוא סיפר לי שיש לו חלום ישן לבקר בישראל, הבטחתי לו שבקרוב אזמין אותו, הוא לא האמין לי, אבל לפעמים חלומות מתגשמים…

משם עברנו לחוות אירוח, גם היא במרקש, בה האורחים עצמם נבחרים בקפידה. היא ממוקמת על שפת אגם ומעוצבת בסגנון טוסקני עוצמתי. כמו כל מקום שאני מגיעה אליו גם בה התחלתי מיד לסרוק את החדרים ובאחד מהם פגשתי באקראי אישה מרשימה שהתארחה במקום. היא נראתה לי מאוד מוכרת ואז זה הכה בי, מדובר בלא אחרת מהמעצבת הנורווגית טוני קורק (Tone kork)- אושיית רשת, מעצבת פנים והדקור שמושפעת מהעיצוב המרוקאי ונוטה לשלב אלמנטים אוריינטליים בעיצובים שלה. מיד התחברנו, סיפרתי לה שאני בעלת בית ספר לעיצוב, שאני מארגנת כנסים בנושא ושאלתי אותה אם תסכים להגיע להרצות באחד הכנסים הבאים. נחשו מה? ממש כמו מאג'ד המקסים גם היא סיפרה לי שביקור בישראל הוא אחד החלומות שלה וכבר סיכמנו שחלומות מתגשמים, לא?…

ממרקש יצאנו לטנג'יר, עיר השוכנת בכניסה המערבית למצר גיברלטר בו נפגשים הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי. מדובר בנסיעה ארוכה שהיתה שווה כל רגע. הגענו לביתו הפרטי של פרנק דה-ביאסי (Frank De Biasi), אחד מ-100 האדריכלים החשובים בעולם וכאן נשמטה לי הלסת לגמרי! הייתי בהלם מרמת הפרטים וההום-סטיילינג, לא האמנתי למראה עיני עד כדי כך שבמהלך ארוחת המלכים שהכינו לנו פשוט לא יכולתי לאכול מרוב התרגשות (ומה שמכיר אותי מקרוב יודע שמדובר באירוע נדיר). הבית הזה הוא לא פחות ממכה לשרוטי עיצוב!

מי שליווה אותנו בסיור הזה והסביר לנו על המיצג האדריכלי המרהיב לפרטי פרטים הוא חמזה צ'קוראי ((Hamza Choukairy, מעצב הפנים מקומי, שבין עיסוקיו גם מנהל את הלוקיישן הזה. אחרי הארוחה הוא לקח אותנו לסיור בעיר, חשף אותנו לחנויות מיוחדות ופינות חמד מושלמות אז מה הפלא שלקח לי בדיוק חמש דקות להזמין גם אותו לבקר אצלנו בישראל.

יצאנו מטנג'יר חזרה למרקש, נסיעה של שבע שעות שלכל אורכה הגלגלים במוח שלי לא הפסיקו לעבוד. הבנתי שאני חייבת לעשות משהו עם כל הטוב והיופי שאנחנו חוות בנסיעה הזאת- פשוט לא הגיוני שכל הטוב הזה יישאר אצלי. בדרך עצרנו לארוחת טאג'ינים מסורתית בתחנת דלק באזור שכוח אל. התיישבנו, שתינו אכלנו ומשום מקום מתקדם לעברנו אדם מרשים לבוש חליפה מעוטרת מדליות- כן כן, הסֶרֶנְדִּיפִּיּוּת שוב קפצה לבקר. האדון פונה אלינו, שואל אם אנחנו מישראל ומסתבר שמדובר במי שכיהן בעבר כשגריר של שגרירי מרוקו. הבנתי שלא מדובר כאן בצירופי מקרים, זה היה הסימן שלי לצאת לדרך ולחגוג את כל הטוב שיש למרוקו להציע בכנס חגיגי.

הייתי כ"כ נרגשת שהתקשרתי ליעקב בעלי והודעתי לו חד משמעית שאנחנו מוכרים את הבית ברעות ועוברים לטנג'יר. הוא מצידו ענה לי ברוגע אופייני "קודם תחזרי הביתה ותנוחי". ואכן חזרתי, נחתי בערך דקה, לא מכרתי את הבית אבל מיד התחלתי לעבוד על האירוע המכונן.

כמו בשני הכנסים הקודמים החלטתי שגם הפעם נקיים את הכנס בטרמינל- אולם אירועים ששם את העיצוב במרכז. במקביל, הזמנתי את מנואל היקר וכמובן, את החברים החדשים שהכרתי במסע המופלא והטביעו בי חותם. כולם כמובן ענו מיד כן ואני כהרגלי לא עצרתי שם; כמו בכל פרויקט גם בכנס חשבתי בגדול. מה גדול, בענק! החלטתי להזמין את לא אחר מאשר שגריר מרוקו בישראל- מר עבד אל־רחים ביוד.

אז אולם כנסים מפואר יש, שגריר שיכבד אותנו בנוכחותו יש, אורחים מחו"ל יש, רק דבר אחד לא לקחתי בחשבון- אלה שמגיעים ממרוקו לישראל מחויבים בוויזה שלוקח בד"כ 45 ימים להנפיק והכנס עוד שבועיים. אופס… לא ויתרתי, הפכתי את העולם, משרדי החוץ והתיירות

התערבו ולשמחת כולנו האורחים הגיעו בזמן לחגיגה.

חגיגה של פעם בעשור

ואיזו חגיגה זו היתה!! שמחה כל כך שהצלחנו אני, כבוד השגריר והמרצים (שאת ההרצאות שלהם תוכלו לראות כאן) להמחיש לבאי הכנס עד כמה מרוקו עשירה ביופי ורבדים ועד כמה העיצוב בה משובח. את האירוע הנחתה דורין אטיאס ובמסגרתו חגגנו גם עשור לסקולה שלי. זאת היתה הזדמנות מדהימה לחגוג את העשייה שלנו, את העובדה שלאורך השנים הסקוליות שלי יוצרות, משפצות ומחדשות בתים, חללים וחדרים עבור מי שזקוק ליד מכוונת במסגרת מאות פרויקטים חברתיים שהיתה לנו הזכות לקחת בהם חלק. הפחנו תקווה באלפי אנשים והצפנו את חייהם באור חדש ובהיר הרבה יותר. היטיבה להסביר זאת פזית, מנהלת בית ספר "גוונים" לילדים על הרצף האוטיסטי בכפר סבא, שהצליחה להמחיש על הבמה עד כמה ההשפעה של החללים המעוצבים היא אדירה, בפרט בסיטואציות המורכבות וההתמודדות היום-יומית הלא פשוטה של הילדים.

דרך יצירתית נוספת להמחיש את העשייה היתה מייצג של חלל במרכזו מיטה, שהסקוליות הלבישו כמו שרק הן יודעות. חברת טמבור, הגדולה מכולם, השיקה במעמד הזה את מניפת הצבע החדשה Spaces שכוללת מנעד רחב של גוונים אורבניים מרהיבים. יחד עם הסטייליסטית גילי סיון הרמנו תצוגת אופנה שהכוכבות בה היו, כמובן, הסקוליות שלי שלבשו את מיטב הטקסטיל והמצעים (כן כן, טקסטיל ומצעים) איתם אנחנו עובדים בפרויקטים שלנו. את התכשיטים והאקססוריז הטריוויאליים החליפו אביזרים שמשמשים אותנו ביום-יום בעיצובים.

עבר כבר שבוע ואני עדיין לא לגמרי מתאוששת מהתהודה ומהעוצמות של הכנס העוצמתי הזה. אני גאה שהצלחתי לחשוף את פניה העשירות של מרוקו ועכשיו, יותר מאי פעם, שרוטי העיצוב המקומיים מבינים שהיא משתווה לכל בירת עיצוב אירופאית מובילה. יש המון מה לראות בה ולה יש המון במה להתגאות. המשך יבוא….

The post Morocco Is Always Good Idea appeared first on Sculla.

תודה לאל!! אחרי שנתיים של דחיות, ביטולים ואירועי אונליין מדכאים, שבוע העיצוב במילאנו ותערוכת העיצוב SALONE DEL MOBILE חזרו לפעול! בשמונה השנים האחרונות, למעט השנתיים במהלכן הקורונה קפצה לבקר, לא וויתרתי על הקרנבל המדהים והעוצמתי הזה וברגע שפורסמו התאריכים אני וחברתי, אשת העיצוב המופלאה והעיתונאית עדי פוגל הולנדר, שיירנו טיסה ודירה ויחד טסנו לקרוע את העיר, לחקור ולהתרשם מכל מה שחדש בתחום העיצוב.

נתחיל בתודה: תודה לך מילאנו 2022 שסה"כ היית, כהרגלך, טובה אלינו מאוד. את הביקור פתחנו בדירהה משגעת, המעוצבת והמוארת בה התארחנו, שממוקמת בלוקיישן הפנטסטי Porta Venezia. אחרי שנתיים של מפח נפש העיר לבקשה סוף סוף חג והציעה לנו הכרגלה עיצוב, עיצוב ועדוד עיצוב וכמובן אוכל משובח. מה עוד אפשר לבקש? על זה נגיד תודה גדולההה!!

התשוקה שלך לעיצוב והום סטיילינג בוערת בך? אולי קורס הום סטיילינג שלנו יכול להיות הדבר הבא עבורך! להגשמת חלום, מקצוע מוערך או סתם להעשרה כללית דברי איתנו.
לפרטים >> 077-9978285  

מבט לדירה בה התארחנו

ועכשיו לתכל'ס: מה היה לנו? אקדים ואומר שהסקירה כאן מסכמת את החוויה האישית שלי בלבד, בהתייחס למה שחוויתי וראיתי בעיני והיא אינה מכסה את כלל האירועים והתערוכות שהתקיימו במהלך השבוע, שבאמת קצרה היריעה מלהכיל. תערוכת SALONE DEL MOBILE, שהתקיימה זו השנה ה-60 במתחם Fiera Milano (אם תרצו "גני התערוכה" של העיר) היתה, לצערי חלשה במיוחד. פרט לעובדה שהיא לא סיפקה שום בשורה משמעותית, רבות מהחברות הגדולות והחשובות בחרו שלא להשתתף בה השנה וחבל. דומה מאוד לתערוכת Meison&Objet  שהתקיימה במרס האחרון בפריז (בה ביקרנו אני והסקוליות שלי, כחלק ממסע עיצוב בעיר) וגם ממנה הרבה מהשחקנים החשובים בסצנת הסטיילינג בחרו להעדר- ככל הנראה תוצאה ישירה של שאריות הקורונה והטלטלות שחוות הרבה ממדינות העולם ובכללן סין. אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו וכבר במסע העיצוב הקרוב שלנו בפריז בין ה-8-12 בספטמבר הדברים יראו כבר אחרת.

מבט לכניסה לתערוכת SALONE DEL MOBILE  

בחזרה לעיר שלבשה חג והציעה עיצוב משובח וחללי תצוגה מרשימים במיוחד. קבוצת moooi, שבראשה עומד מרסל וונדרס החתיך ההורס (כפרה עליו!) הפגיזו ממש! לצד קולקציית הרהיטים, התאורה והשטיחים המסורתית מציעים השנה ב- moooi גם קולקציית דיפיוזרים בניחוחות משגעים. זכינו לקבל דוגמאות של כמה מהם וקולקציית מצעים וטקסטיל שווה ביותר. עוד ביתן שריגש והפעים היה זה של המגזין האייקוני ELLE DECOR שממשיך לעשות חיל גם בימים בהם הפרינט גווע והמגזינים המודפסים הולכים ומתמעטים. קברניטי המגזין בחרו להציג חללים בתוך ארמון ומיותר לציין שכל פרט היה מוקפד ומהודק. ממש כמו פריים של שער או הפקת עיצוב משובחת שמתפרסמת במגזין.

מעצב העל מרסל וונדרס בפעולה

מבט לחלל התצוגה של moooi 

הדפיוזרים החדשים של moooi

מבט לחלל התצוגה של ELLE DECOR   

Dolce & Gabbana הענקיים בשיתוף פעולה מוצלח וצבעוני במיוחד עם Smeg. יחד הם בחרו לחפות את כל חלל התצוגה, לרבות כל מה שבתוכו: רהיטים, שטיחים, טפטים, וכמובן את מכשירים החשמליים של Smeg, בצבעוניות וטקסטורות מטורפותתתת.

מלחמת כריות בביתן המדהים של Dolce & Gabbana ו-Smeg

אבל (ויש כאן אבל), עם כל היצירתיות והצבעוניות המתפרצת בעיר חייבת לציין שמשהו בכל זאת השתנה כאן…

ZONA TORTONA שוקק החיים, אזור שהיה אהוב עלי במיוחד בזכות האנרגיות הבלתי פוסקות, מסיבות הרחוב השמחות והמוזיקה הרועשת, איבד מהקסם שלו, למרות שברחובות היו המוני אנשים והוצגו בהם חללים די מרשימים. אני יכולה רק לקוות שבשנים הבאות האנרגיות שכל כך אהבתי יחזרו ובענק. רגע משמח שכן התרחש שם היה כשפגשתי באחד מרחובות ה- TORTONA את לא אחר מקארים ראשיד! הוא הפתיע בחביבותו, הצטלמנו יחד, פרסמתי את התמונה בסטורי, וזכיתי לשיתוף הסטורי על ידו. כבוד!

אני וה-BFF החדש שלי – קארים ראשיד

 פירמת האדריכלים האיטלקי Superstudio הציגה עבודות של מעצביה הצעירים- תוצר של עבודת מחקר שערכו בנושא חומרים ממוחזרים המיועדים לשימוש ביתי. מודה שהמיצג הזה שיעמם אותי עד פיהוק. IKEA אהובתי הפליאה בפרשנות חדשנית של "מהו בית" והציגה פתרונות עיצוב לחללים קטנים במרחב הביתי, כולל חלל אחד מפתיע ומיוחד שכוסה כולו בטקסטורה פרחונית ירוקה כהה. באי הביתן, ובכללם אני, התבקשו ללבוש בגד בטקסטורה דומה כך שלמעשה כל אחד התאחד בהרמוניה כחלק החלל. הרעיון הוא שכל אורח ירגיש שהוא חלק מהבית. קונספט פשוט, מדליק ומקסים.

איפה אפי?  

גם השנה הגברת הראשונה של סצנת העיצוב במילאנו, רוסנה אורלנדי (Rossana Orlandi), לא אכזבה: מייצגי הגלריה האייקונית שלה נותרו מעניינים ויפים כתמיד וכללו תצוגת עבודות של אמנים צעירים ומסקרנים אותם היא מטפחת לאורך השנים. אחד המיצגים המרשמים היה גוף תאורה עשוי בקבוקי בושם ריקים. כמו כן התקיימה תצוגת מחזור בגינה שמחוץ למבנה שכללה בין היתר פסלים עשויים עיסות נייר מקוטלגות על פי נושאים. כך למשל מיצג מהמם במיוחד שעשוי כולו מדפי מבחנים לאחת האוניברסיטאות המקומיות וכן כובעים מעוצבים מבקבוקי פלסטיק וכובעים שיוצרו משאריות של מסיכות כירורגיות. תזכורת לימי הקורונה.

ממחזרים בתמונה של רוסנה אורלנדי

שנדליר הבשמים בגלריה של רוסנה אורלנדי 

כובע מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים

המעצב הרב תחומי אנטוניו מאראס ( Antonio Marras) הציג בחלל מטורףףףף כמו שרק הוא יודע לתכנן עבודות לא פחות ממשגעות. לפני 3 שנים קניתי זוג פמוטים שלו, כל כך יפים, וניכר שהוא רק הולך ומשתבח. בנוסף לקולקציה המרשימה שלו הוצגה גם קולקציית אגרטלים מסיליקון פרי יצירתם של צמד האחים הברזילאים ה-Campana Brothers ,שידועים בהשקפת עולמם הרדיקלית ובתפיסת העיצוב הנקייה והעכשווית.

עבודותיו של אנטוניו מארס

 אגרטלי הסיליקון של ה-Campana Brothers

ברובע Brera האורבני, בו מרוכזים בתי העיצוב הגדולים והנחשבים, הציגו מותגי על (בהם MISSONI, Boffi, Moroso, Kartell ונוספים) חללי תצוגה מושקעים ביותר, מלאים בסידורי פרחים טבעיים ענקיים יפים במיוחד. מודה שלמרות שרציתי, פשוט אי אפשר להספיק להגיע ולבקר לכולם.

מקבלת חיבוק מארנב באולם התצוגה של MISSONI  

כמידי שנה, גם הפעם בלטו באזור ה- DUOMO DI MILANO (ובסמוך לקתדרלה המפורסמת) שיתופי הפעולה המרגשים, המסורתיים ומעוררי ההשראה בין בתי האופנה הגדולים. בלטו לטובה אלה של adidas  שחברו ל-Gucci ושל Diesel ששיתפו פעולה עם Moroso. לעומתם Uniqlo שחברו ל-Marni , הציגו יחד קולקציית בגדים מחרידה. לפחות בעיני. טרנד שבלט מאוד בכל רחבי העיר והתחברתי אליו במיוחד הוא השימוש באלומיניום שבעיני הולך להיות הדבר הגדול הבא ואני צופה לו גדולות, לא מעט בזכות הניגודיות המרתקת- שילוב של חוזק ועוצמה, רכות ועדינות. ראינו את השימוש בו ברהיטים ובאקססוריז. הוא דק ועדין וצבעוניותו הרבה פחות זועקת מזו של הנחושת, הרוז גולד והפליז. כמו כן מככב חומר הסיליקון הגמיש שחזר בעיצובים שונים בהם אגרטלים.

האלומיניום מככב

לסיכום, שבוע העיצוב, והתערוכה בפרט, הציעו הכל מהכל.. בעיקר הפרעות קשב מטורפות והמון טקסטורות וצבע. ממש כמו הר געש שמתפרץ אחרי שנים שבעבע מתחת לפני השטח אבל על אף יופייה של הלבה, התוצאות כידוע הרסניות. נראה שיש כאן ניסיון לפצות על שנתיים וחצי מדכאות של קורונה אבל התוצאה בפועל לא מאוזנת ואני לא רואה איך היא תצלח הלכה למעשה את מבחן הזמן. אבל אני, אופטימית שכמותי, רוצה לסכם את החוויה בחיוב וכמו כל תערוכה שאני יוצאת אליה בעולם (בין אם לזאת שבניו יורק, פריז או שטוקהולם) גם זאת האחרונה עשתה לי פילינג עוצמתי לנשמה, כמו שאני אוהבת. עכשיו אני פורקת את המזוודה ומיד אח"כ חוזרת מלאת מרץ לעשיה חדשה מלאה בהשראה.

———————————-

התשוקה שלך לעיצוב והום סטיילינג בוערת בך? אולי קורס הום סטיילינג שלנו יכול להיות הדבר הבא עבורך! להגשמת חלום, מקצוע מוערך או סתם להעשרה כללית דברי איתנו.
לפרטים >> 077-9978285  

The post אחרי שנתיים של קורונה, חזרנו לסלון! appeared first on Sculla.

הווירוס חייב אותנו להסתגל לשינויים ולאמץ פרספקטיבה אחרת על החיים בכלל- על ההתייחסות לבתים שלנו בהם שהינו כל כך הרבה בתקופה האחרונה ואפילו נתן לנו שיעורי בית בחסותו וגרם לנו להתייחס לפרטים הקטנים שקודם לכן כלל לא היינו ערים להם. הרי יש לנו המון זמן פנוי, לשבת בגינה או במרפסת ולגלות פרטים בתוך הנוף.  לבהות בקירות ולגלות את כל הפרטים הכי קטנים בתמונה שתלויה במרכז הסלון כבר שנים ושלא נדבר על הבלגן שנגלה לעיננו ומצאנו את עצמנו מכינים את הבית לסדר, שהשנה לא היה בסדר. 

כולנו יודעים ששינויים באשר הם קשים לקבלה וליישום. איש מאתנו לא מעוניין מיוזמתו לצאת מאזור הנוחות המוכר והידוע שלו, אך שינויים הם דבר מבורך, למרות הקושי והפחד. עצם השינוי פותח בפנינו שלל אפשרויות חדשות והזדמנויות שלא היינו מודעים לקיומן קודם לכן.

מאז שהקורונה נכנסה לחיינו בסערה הבית הפך מכורך הנסיבות להיות מרכז העניינים תרתי משמע. מכריחים אותנו להיסגר בבית ולפתוח את הלב ולעשות שינויים.

השהות בבית הפכה למעין ניסוי אנושי-חברתי: כיצד אנו חיים במרחב הפרטי מבלי לצאת ממנו 24-7  במשך תקופה ארוכה. רוב האנשים מדווחים שהם חשים מחנק בתקופת הסגר אך יש כאלו שמרגישים בנוח על אף המצב. מודה אני נמנית בהם, למרות שלקח זמן להתרגל.

מה בכל זאת גורם לשוני בתחושות?

חלל הבית כמובן! בואו ניקח את בית "האח הגדול", הבית הכי מעוצב שיש. דמיינתם פעם איך היו אנשי הבית מגיבים ומתנהגים לולא ההרמוניה העיצובית בבית? הם גם כך "על הקצה" בכל רגע נתון, מעצם הסגר. אם היו שמים אותם בחלל אנמי ומוזנח, שאינו מתאים לצרכים האנושיים, הייתה פורצת שם מלחמה אמיתית ואלימה, גרועה בהרבה מאלה שפרצו שם בכל העונה .

ידוע שהרמוניה עיצובית בבית מבטיחה הרמוניה רגשית. כשהבית החיצוני שלנו מעוצב הוא משפיע באופן ישיר על הבית הפנימי .

בואו נודה על האמת- אין אחד שלא שאל עצמו את השאלות המתבקשות בעקבות המצב הנתון: מה הולך לקרות לנו?  מה  עוד הולך להשתנות בחיינו? והאם יש לנו אפשרות בחירה ושליטה על המצב בכלל?

אני טוענת שכן. אישית חיה באמונה שתמיד יש באפשרותנו לחשוב אחרת ולעשות אחרת, בכל מצב נתון וכשנעשה זאת מן הסתם הכל ישתנה בהתאם, פתרון הקסם הוא לעשות! לפעול!

תחום ההום סטיילינג חזק בהרבה מעוד וירוס חולף ומדוע? מכיוון שכשהסביבה הביתית מתאימה במדויק לצרכים ולרצונות האישיים של בני הבית וכשלכל אחד יש את הפינה והמרחב האישי שמתאימים לצרכיו והעדפותיו, זה נותן תחושה של שקט, רוגע ושלווה בבית, גם אם מתחוללת סערה נוראית בחוץ כמו בימים אלה.

הבית אמור לספק ביטחון וכשהוא מסודר נכון הוא נותן מענה מדויק לצרכים ולרצונות של בני הבית והופך לחלקת האלוהים הקטנה והעוטפת, לאי הבטוח שמגונן עליהם.

כולנו מבינים ומסכימים שאת העולם ומה שקורה בחוץ לא נוכל לשנות, הרי אין לנו יכולת להשפיע על מה שקורה, אך על חלל הבית האישי שלנו יש לנו את יכולת בחירה והשפעה מלאה.

אם רק נבין שסביבת מגורים עוטפת מסייעת במיוחד ברגעי משבר ובסיטואציות לא פשוטות ושבכדי ליצור כזאת לא חייבים משאבים רבים של זמן וכסף, אזי החיים שלנו יכולים לעבור שינוי אמיתי ללא כל קשר למה שקורה בחוץ. בהשקעה קטנה נקבל תמורה גדולה.

אישית מרגיש לי שכל הקורונה הזו קרתה כדי שאנשים יבינו איזה ערך הם יקבלו לו יסכימו לחשוב על עצמם וסביבתם, על צרכיהם ועל רצונותיהם. הסיטואציה כפתה עלינו לחיות בחלל אחד כל בני הבית ללא קשר למספר החדרים והנפשות המתגוררות בו וללא כל קשר למרחב האישי האינטימי הנדרש לאדם  – עולה החשיבות של הבית לא רק ברמה הפרקטית  אלא בתחושה הכללית ובהוויית החיים.

בעיניי ההום סטיילינג הוא מכונת ההנשמה לנשמה ,הואבא לענות על הצורך של מרחב אישי לכל אחד מבני הבית, כשלמעשה, השינוי שיעשה יהיה בהתאמה לרצונות והצרכים של אלה החיים בבית וההבנה המדויקת של מה הם צריכים ומה חשוב באמת. כך הבית יהפוך למרחב נעים, בריא ובטוח עבור כל אנשי הבית, כשהשדרוג כמובן יהיה מותאם בדיוק לתקציב שהוקצה.

ישנה חשיבות רבה לתפקידי החללים בבית:

הסלון

שהפך להיות המקום המרכזי כל ערב להתכנסויות יומיות בהתאם לחדשות שמשתנות משעה לשעה.

טיפים בקטנה :

ממליצה על סידור הספרייה , הוסיפו לה אקססוריז ועציצים , סדרו את הספרים בצורה אחרת . תוכלו לבנות ספרייה בעצמכם, ראו לינק לכתבה שלנו שעלתה ב- Xnet

הוציאו את האלבומים הישנים ובחרו תמונות לקיר משפחה נוסטלגי , שימו במסגרות או מתחו חוט עבה מקצה לקצה ותלו את התמונות הוסיפו גרילנדה להשגת הקסם

החליטו על אוסף חדש ומעניין , בחרו פריט שאתם מתחברים אליו שזה האוסף הבא שלכם , אפשר שהאוסף יהיה פריטים באותו גוון או אותו חומר…

שנו את קומפוזיציית התמונות בקיר, נסו לתלות פריטים שיצאו מהקשרם .

חדר השינה

יש חשיבות מקסימלית היות שהוא מהווה את המפלט לברוח אליו מכל החיים שבחוץ, לרבות המחשבות, הבעיות, הפחדים ולא פחות חשוב- חיי הזוגיות והאהבה.

טיפים בקטנה:

רעננו אותו והוסיפו לו נרות ריחניים .

זר פרחי בר עם כלי שקוף .

סדרו את המיטה עם כיסוי וכריות  כאילו יצאתם לסופ"ש במלון .

טיפים נוספים ניתן למצוא באתר סקולה – לינק לאתר :

המטבח

שבעקבות הקורונה הפך להיות עוד יותר מרכזי וככזה עליו לתת מענה מאוד מוקפד לסדר וארגון, מקומות אחסון לכל קופסאות השימורים והפסטות לטווח הרחוק, להתנסויות בבישולים חדשים והכנת 4 ארוחות ביום ואפילו מקום נוח להפעלת הילדים תוך כדי בישול ואפייה.

טיפים בקטנה:

הוציאו את הכלים הכי יפים ושמורים והגישו בהם.

סדרו את המדפים עם סטיילינג שווה ,הוסיפו עציצים .

התחילו לגדל בטטה או אבוקדו .

אל תזרקו את קופסאות השימורים, שטפו אותם ותשתלו צמחי תבלין והניחו על אדן החלון.

סדרו את תמונות המגנטים על המקרר .

ארגנו את אי המטבח ופנו אותו לטובת פעילות עם הילדים.

שדרוג דלתות ארונות מטבח 

ניתן לצבוע כל משטח של דלתות ארונות מטבח, באמצעות צבע של טמבור מסוג פוליאור שמגיע על בסיס שמן ומים, ממליצה ליישם על בסיס של מים – הוא מתייבש מהר ובלי ריח ואפילו יותר חזק. שפשפו מעט את משטח הדלתות והתחילו לצבוע, ממליצה לצבוע ברולר קטן ובסיום הייבוש ניתן למרוח לכה לשימור.

להשלמת המראה ממליצה להחליף ידיות או רססו את הישנות בספריי .

התוצאה שתקבלו מרעננת מאוד עם מראה חדש למטבח.

כאן תוכלו לראות ולקבל השראה משדרוגי ארונות : https://bit.ly/2Vwd0RY

בימים אלה במיוחד אני רואה חשיבות רבה בכך שלכל אחד תהיה פינה משלו בבית. רמת הלחץ עלתה באופן ניכר בכל בית בישראל: מריבות בין בני זוג, בין הילדים לבין עצמם ובין הילדים להורים. השעמום והסגר הפכו את החיים בבית לסיר לחץ שלא מצליח להוציא קיטור.

תארו לעצמכם תמונה: הבית מסודר מחדש, קירות צבועים בצבעים מרגיעים, אנרגיה חדשה זורמת לכל פינה בבית, הסדר החדש מביא עימו שלווה, שמחה ואהבה בין יושבי הבית לבין עצמם בראש ובראשונה אך גם בינם לבין האורחים שיגיעו בע"ה אחרי שהקורונה תבין שאין לה כבר תפקיד בעולם הזה.

הערך הרב שההום סטיילינג מביא אתו ושבא לידי ביטוי לא רק בין קירות הבית, אלא גם או בעיקר ברמת התחושות והמאווים של בני הבית וזה חשוב יותר מהכל. זו הסיבה העיקרית שהקורונה תהפוך את ההום סטיילינג להרבה יותר מסתם וירוס חולף ותעשה מהפך ענק לתחום. ממשהו שאנשים יכלו להשאיר "לאחר כך", הום סטיילינג יהפוך לצורך מיידי, שלא יהיה אפשר בלעדיו.  מי יוכל להזניח את ביתו? כשביתו שימש אותו כל כך יפה בתקופה האחרונה הקשה והמורכבת ובמיוחד כשזה לא תלוי תקציב, אז ההום סטיילינג מהיום יתעצם ויקבל יותר כח, עוצמה ונוכחות בהמון בתים וחשיבות כך שלא יהיה אפשר בלעדיו, וממצב של "הוצאה כספית" זה יהפוך ל"השקעה נבונה ונכונה 

מזהירה הפוסט הזה מדבק!

ניפגש בימים טובים יותר….

The post סדר בחסות הסגר-הווירוס שהרים להום סטיילינג appeared first on Sculla.

בחרתי את הפוסט הראשון שלי לכתוב על המסע האישי שלי שחסד, צדקה ונתינה עוברים בו כחוט השני ומאירית את דרכי להצלחה

תמונה שחרוטה לי בזכרון מילדותי בבית ברמלה, היא של אמי הצדיקה ז"ל, מחכה בימי חמישי אחר הצהריים במרפסת הקטנה בביתנו לנזקקים שעוברים ברחוב. היא הייתה פותחת מעט את התריס החורק כדי לא לראות ולהביך אותם ונותנת להם פירות וירקות טריים שאבא שלי ז"ל, קנה בשוק יום רביעי. כשאבא שלי היה שואל איך נגמר האוכל שהוא רק קנה, אמי תמיד ענתה לו "אכלו…" אני זוכרת את עצמי מחייכת בצד וחושבת, אמא שקרנית, אמממה צדיקה!

חסד, צדקה ונתינה זורמים לי בדם, בתוך ה-DNA שלי. ככה גדלתי, לעולם של נתינה, ובכל סיטואציה בחיי מצאתי את עצמי בנתינה ללא גבולות, ראיתי בה עולם ומלואו שחזר אליי ובגדול!

באתי ל"סדר"

אחרי השירות הסדיר חתמתי קבע ובמשך די הרבה שנים שירתתי בחיל האוויר. גם שם, בשנים הראשונות, יזמתי פרויקט שנקרא "פעילות למען הקהילה". בתקופות שלפני פסח וראש השנה, הייתי מארגנת קבוצות של חיילים והיינו יוצאים לבתים של אנשים נזקקים ומנקים, מסיידים ומסדרים להם את הבית ("לסדר", כך קראו פעם לעיצוב) לקראת החג, הכל בהתנדבות. עברו למעלה מ-30 שנה והפרויקטים האלה עדיין קיימים בחיל האוויר. כל כך שמחתי שהשארתי את חותמי בחיל האוויר הישראלי 

צברתי המון חוויות וסיפורים מהפרויקט הזה, אבל סיפור אחד נצרב בלבי, בית של קשישה חירשת מלוד, שכשהגענו אליו, הרגשנו שהוא עומד להתמוטט. כל מה שנגענו בו נפל. בסופו של דבר החלטנו שלא לקחת את הפרויקט, מכיוון שלא הייתה לנו את היכולת לטפל בתשתיות. ראיתי את העצב בעיניה של הקשישה והחלטתי בכל זאת לשמח אותה, ולא במקצת. אספתי את החיילים והלכנו לשוק לקנות לה מצרכים לחג. כשיצאתי מהרכב שלי עם המצרכים ביד, הבטתי לרצפה ומצאתי שטר של 200 שקלים שכאילו נפל מהשמיים ואמר לי "קחי, זה שלך". הייתי בהלם, אבל אז הבנתי כמה תמורה ותודה מיידית יש בנתינה!

ה"נישה" שלי

נתינה חייבת להיות מכוונת לטוב, וכך, רק טוב יוצא ממנה. כמה הודיתי לאלוהים כשקיבלתי את הזדמנות חיי – להוביל את הפרויקטים במדור "מקיר לקיר" במגזין העיצוב הנחשב "נישה" – מדור שטיפל בחללים באמצעות סטיילינג ושכולו היה במתנה. קוראי המגזין היו כותבים למערכת ומספרים מדוע דווקא להם מגיע שנגיע לחדש להם, ואני הייתי מגיעה אליהם ועושה קסמים!

חודשים ספורים לאחר שהשתלבתי במערכת והיו מאחורי כבר כמה חדרים מעוצבים, פנו אלי מעמותת "עולם חסד" שבה אני חברה. ביקשו שאגיע להוסטל של נערים במצוקה בהרצליה, כדי לעזור להם לסדר קצת את הבית. כשהגעתי לשם חשכו עיניי, "עלק" לסדר, מצאתי מיטות עם שמיכות קרועות, חדרים ללא חלונות, קירות מתקלפים… אמאל'ה…
התקשרתי מיד לעורכת הנפלאה אז (גילוי נאות, היום היא חברתי הטובה ביותר), עדי פוגל הולנדר, סיפרתי לה על המקום ושאלתי אותה מה דעתה שפרויקט החודש יהיה זה. היא מיד ענתה בחיוב ויצאנו לדרך!
כל כך שמחתי שהפעם זכו במתנה הנפלאה הזו אנשים שבאמת זקוקים לזה ולקחתי החלטה שאם כבר אני עושה את המדור הזה בהתנדבות, אז שהוא יהיה כולו למען הקהילה. החלטה כל כך נבונה ונכונה שהולידה בעקבותיה גל של נתינה. מעצבות ביקשו להצטרף לפרויקטים ושאלמד אותן איך אני עושה את זה. כבר אמרתי שטוב מביא טוב?

באותו זמן החלטתי לפתוח סדנאות קטנות וללמד את סוד הקסם של לימודי הום סטיילינג, ואלה הזרעים הקטנים והראשונים שנשתלו באדמת הסקולה שלי!

*כנסו לסרטונים ששינו את חייהם של אנשים (כמה שזה נשמע קלישאתי זו האמת!)
עיצוב בית ברמלה, מגזין נישה

עשרות פרויקטים יש מאחורי ועדיין בכל פעם אני חווה מתרגשת מחדש. להגיד לכם שזה קל להרים פרויקט כזה? זה לא! צריך לגייס תרומות ושתהיה קופה קטנה לטובת הסטיילינג הסופי, צריך מצעים, שטיחים, תמונות … ולא תמיד אנו מצליחים לגייס את הכל. בנוסף, יש קושי לקבל את ההחלטה למי לתת קודם, זה קשה לא פחות.
לצערי בישראל יש לא מעט מקומות שזקוקים, ומי שם אותי להחליט מי יקבל קודם?
בסופו של דבר החלטתי שהקריטריון העיקרי יהיה לוקשיין שאפשר לבצע בו את השינוי באמצעות הסטיילינג, שקסמו וכוחו טמונים בנגישות שלו. אני נפעמת כל פעם מחדש נוכח הניגוד שבין הפשטות שבעשייה של הסטיילינג לבין האפקט שהוא מחולל. בתהליך קצר וחוויתי, שאינו כרוך במהפיכות גדולות ושאינו מחייב משאבים גדולים של כסף, מתאפשר שינוי עמוק ומשמעותי, כזה שלכאורה טמון בין ארבעה קירות, אך למעשה מביא איתו שמחה רבה והוא פורט על נימי הנפש העמוקים ביותר – המרחב האישי והפרטי, חווית הבית שהוא חלקת האלוהים שלנו!

בחזרה לצבא/אני מתגייסת

הפרויקט הקהילתי הכי גדול שנעשה בישראל הוא "צו 8 למעצבות", שהתרחש במהלך מבצע צוק איתן. חשבתי שגם אני, הבלבולית הקטנה, רוצה להצטרף לאלפי האנשים שנותנים עבור אותם חיילים בעזה, החיילים היקרים ששומרים על חיינו, רק ששוקולדים וגופיות פחות עניין אותי לתת. החלטתי לתת לארבעה חיילים חדר מעוצב במתנה, שכשיחזרו מהמלחמה, יחכה להם בהפתעה בבית שלהם, חדר מחודש ומאובזר לעילא ולעילא – מיטה, פרקט, צביעה וילונות ארון …. עד סוני פלייסטיישטן . פירסמתי מודעה קטנה בפייסבוק וביקשתי עזרה ממעצבות ומתלמידות שלי. לא עברו שלוש דקות והתחלתי לקבל מבול של פניות מכל רחבי הארץ, מלא תגובות של "אני" ו"אני". ברגע הזה אמרתי לעצמי "למה שרק ארבעה חיילים יקבלו, אולי נעשה לעשרים חיילים?" אף אחד לא שם אותי במקום של להחליט למי מהפונות מגיעה הזכות לעשות מצווה. החלטתי שלכולן מגיע, וכולן זה למעלה מ-200 מעצבות שעוד באותו היום הגיעו אלי לגינה בבית, והתחלקו לצוותים לפי ערים, ומשם הן חיכו לחייל שלהן!
כל זה קורה כשעדיין אין לי עם מה לעבוד – לא חיילים, לא תרומות, רק צבא של מעצבות מקקסימות. אבל שלא תתבלבלו, היה לי רעיון שחייב היה לצאת לפועל והוא יצא. הרגשתי שנבחרתי לבצע שליחות מלמעלה, לעשות את זה, וזה חייב לקרות!!!
כדי לאתר חיילים שנפצעו, פניתי לצבא אבל קיבלתי תשובה שלילית (חיסיון של פרטי החיילים). ומי אני שאוותר? באותו היום נסעתי לבית חולים תל השומר ושאלתי את ההורים של החיילים הפצועים אם הם רוצים לקבל חדר מעוצב במתנה עבור הבן שלהם, שנפצע במלחמה. הם חשבו שהם חולמים, ואמרו לי "עלית ארבע קומות מעל כל מה שקיבלנו עד עכשיו". מכאן התחלתי לאסוף של חיילים ופתחתי חמ"ל. פירסמתי בפייסבוק שוב בקשה לתרומות והפעם קיבלתי מבול של פניות – גופי תאורה, פרקטים, טפטים, כל יום הגיעו משלוחים של תרומות מכל הארץ. בשלב הראשון גויסו לפרויקט כ-200 מעצבות מכל רחבי הארץ ובכל יום התווספו חיילים שקיבלו חדרים מעוצבים. בסופו של הפרויקט הגענו ל-120 חיילים שקיבלו חדרים מעוצבים ולכ-10 בתים שקיבלו אקסטרים מייק אובר (בתים של חיילים במצב סוציואקונומי מורכב במיוחד) מדובר בבתים שהצריכו טיפול כולל ולא חדר אחד מעוצב. לטובת אלה גויסו מעצבות ואדריכליות על, שגייסו את כל הספקים שלהן לטובת הפרויקט – בית שלם במתנה – שיפוץ מהיסוד שכלל החלפת אינסטלציה, חשמל, חלונות, מטבח, ריהוט מלא ואפילו אוכל לחצי שנה. הפרויקט הסתיים בתום מבצע צוק איתן ואני יכולה בהחלט להגיד שהיו שם ניסים גדולים!

נתינה בסקולה/סקולה והקהילה

תראו איזה גמול של טוב מביאה הנתינה – הסקולה שלי נפתחה רשמית ובאותה נשימה החלטתי להמשיך ולחבר בין עיצוב וקהילה וזה המוטו של סקולה, כל פרויקטי הגמר הם למען הקהילה. מאז הרמנו עשרות פרויקטים נפלאים ברחבי הארץ – בתים של חיילים בודדים, פנימיות, הוסטלים לילדים ונוער, בתים של נשים שיצאו ממעגל הזנות, בכל תחנות כיבוי האש בצפון עוצבו חדרי המנוחה של לוחמי האש. במקביל נעשו גם פרויקטים שלא במסגרת הלימודים בסקולה – שיפצנו בתים וחדרים של אנשים נזקקים ולאחרונה, לבקשת אימא, עוצב מחדש חדרה של הילדה תאיר ראדה ז"ל.

אני כל כך מאושרת שנתינה היא חלק בלתי נפרד מהסקולה שלי והיא ניטעת בתוך מסגרת הלימודים וכחלק בלתי ניפרד ממנה.

הפרויקטים הנפלאים שלנו הולידו שיתופי פעולה משובחים עם חברות גדולות כמו טמבור שהיא חלק בלתי נפרד מסקולה – שיתופי הפעולה איתה אינם נגמרים רק בחלק הטכני של קבלת צבע, אלה ממשיכים לנושאים חשובים אחרים, כמו למשל מניפת הצבעים המנצחים שלי מבית טמבור שעליה ארחיב בפוסט נפרד. חנויות שתורמות לנו קבוע והן חלק בלתי נפרד מהפרויקטים שלנו: פלורליס, יניב פישפשים, אייטמס גלרי, דינה וילונות ועוד רבים וטובים …

מאות פרויקטים נעשים בסקולתינו, ותמיד באהבה ובנתינה אמיתיים. כמה לב, נשמה וכישרון הסטודנטיות שלנו מביאות איתן למקום, ועם כל הקושי, הכל מתגמד ברגע שהילדים או החיילים נכנסים לחדרים המעוצבים. השמחה בעיניהם שווה את הכל ואנחנו יודעות שנתנו להם תקווה לחיים חדשים ומעוצבים, למרות שעיצוב עבורם הוא סוג של פריבילגיה!

סקולה מגייסת

לגייס תרומות זה לא תמיד קל, המון פעמים אני מסרבת לפרויקטים בגלל שאין לי תקציב וזה צובט בלב כשאני נאלצת לומר "לא", ועוד בגלל כסף, לכן החלטתי להרים פרויקט גיוס תרומות שיוכל לעזור לנו לקדם יותר פרויקטים למען הקהילה, ולתת לסטודנטים כלים טובים יותר לעבודה מושלמת. כך תהיה לכם הזכות להיות שותפים למצווה הנעלה הזו.

לפני כחודש קיבלתי שיחת טלפון משמחת במיוחד מאלישבע גליסברג, עורכת המשנה במגזין דירה נאה מקבוצת עפרה שמעוני. בשיחה היא בישרה לי שעליתי לגמר בטקס האוסקר בקטגוריית עיצוב וקהילה, קטגוריה חדשה שנוספה השנה. שמחתי מאוד על כך שאולי בזכות הטקס הזה תהיה הכרה בפרויקטים ונוכל להרים אותם ביתר קלות ואף להרחיב אותם. קניתי שמלה יפה, סנדלים ושרשרת במיוחד לטקס, וכשנקראתי לבמה והודיעו על זכייתי השמחה הציפה את ליבי. החזקתי את הפסל הנפלא שעיצבה איריס ורשבסקי וידעתי שהוא לא רק שלי אלא של 968 התלמידים שלי שהיו שותפים למפעל הנפלא הזה. הפסל מונח לאחר כבוד בספריית סקולה, במקום בולט במיוחד, אני מסתכלת עליו בערגה ושומעת בשקט את צרחות הילדים שנכנסים לחדרים המעוצבים ואני יושבת בצד ומודה לאלוהים על המתנה הנפלאה שניתנה לי, על הזכות לשמח בחיבור של עיצוב וקהילה!

The post על צדקה, נתינה וחסד appeared first on Sculla.