"שִימְדוּרָה יָאנַה" מרוקו שלי

Shanir

חודשיים לקח לי לעכל אותה…. חזרתי לא יכולתי לכתוב עליה מילה…
עכשיו, כשהכל יושב לי במקום אני יכולה לכתוב על החוויה הנדירה הזו שנקראת "מרוקו" ולנסות להבין למה השארתי חתיכה מהלב שלי שם!

page1image4993216

נולדתי במרוקו ב 1962. באותה שנה גם עלינו ארצה. סיפרו לי ששמו אותי בתוך מזוודה, וויי וויי וויי … כמה הייתי משלמת כדי שיביאו לי אותה עכשיו…
מרוקו בשבילי זה בית, שורשים, חום ואהבה!
בטח אתם מצפים שאספר על זיכרונות של סירים גדושים וריחות ובישולים, אז לא! אמא שלי, זיכרונה לברכה, היתה אישה חולה. ובלי קשר – גם לא ידעה ולא אהבה לבשל. כן…כן… האמא המרוקאית שלי לא העבירה את חייה בין סירים מהבילים לקדירות עסיסיות. כנראה המרוקאית הראשונה בעולם שלא ידעה לבשל!
בישולים זה כבר לפוסט נפרד…מה שהיא כן היתה, ובגדול – זה טובת לב, קדושה ממש. האישה הכי טובה שהכרתי בחיי. כמה טוב היה בה ואיזו נשמה גדולה וזכה היא אצרה בתוכה!

אני יכולה להעיד על עצמי שאני יודעת לבשל וטעיםםם … אל תשאלו אותי מאיפה. לימדתי את עצמי ואני נוטה להאמין שבמקרה שלי, בניגוד למה שקרה אצל אמא שלי, הגן המרוקאי בכל זאת עשה עבודה…על הדרך, ובלי שהבנתי איך זה קורה, בבית שלי צמח שף מוכשר על, הבן שלי, אליאור, שהיום הוא השף של מסעדת אלנבי בניו יורק!

שמעתי המון סיפורים על מרוקו והבטחתי לעצמי שעוד יגיע תורה להשתלב במסעות העיצוב שלי . כל דבר בזמנו, כמו שצריך להיות..

במרץ האחרון נתקלתי בידיעה קטנטנה בעיתון, על חנות פופ אפ ריזורט בשוק הפשפשים שבה יתארח מעצב מרוקאי שמעצב לבית המלוכה במרוקו ויציג את יצירותיו , באמת מעצב לא כמו כל המרוקאים שביקרו בארמונות ושירתו את המלך .
מפה לשם, כמו שאתם בטח מבינים, הדרך לפגישה איתו היתה קצרה. וכמו שאומרים – זה התחיל מושלם ומשם רק השתפר… פגשתי עלם חמודות בשם מנואל – צעיר, יפה תואר, חייכן ומוכשררררר כמו שד. ישר התחלנו לקשקש באנגלית בלבולית מהולה במעט מרוקנית שאפילו לא ידעתי שאני יודעת! מעולם לא דיברתי מרוקנית, רק שמעתי והבנתי כמה מילים פה ושם, מספיק בשביל להסתדר. ואז, תוך כדי שאנחנו מדברים, עלה לי המרוקו לראש… החלטתי שאני מוציאה קבוצה ומנואל יהיה המלווה שלנו. הוא כמובן נסחף בהתלהבות שלי ומיד הסכים לקבל על עצמו את המינוי החדש… (טוב נו…תראו לי מישהו אחד שמסרב לי כשאני מתחילה להתלהב). קשה לי לתאר את ההתרגשות של אותו יום. החיוך המתוק הזה של מנואל (מתוק יותר ממופלטה) והחלום שהתחיל להתממש הכניסו את הלב שלי לקצב של מימונה.

מאותו רגע לא בזבזתי זמן. מיד התחלתי להריץ עניינים ולתפור את הכל. נזכרתי שביולי, בטקס האוסקר של "דירה נאה " שאליו הוזמנתי כדי לקבל פרס על עיצוב וקהילה, הכירו לי בחור מקסים, שנולד במרוקו, בשם דוד. האינטואיציה שלי אמרה לי שמדובר בבחור טוב ושכדאי לחבור אליו בעניין המסע הזה. האינטואיציה שלי צדקה. וכך יצא מסע העיצוב הראשון למרוקו.

תוך 3 ימים הקבוצה נסגרה. הביקוש הפתיע אפילו אותי. יכולתי לקחת מטוס מלא במעצבות אבל הגבלתי את הקבוצה ל 16 בנות (בכל זאת.. פעם ראשונה..). הבנות האמיצות ידעו שמעולם לא ביקרתי במרוקו, אבל בכל זאת החליטו שהן מצטרפות אלי לסוג של פיילוט מסתורי משהו באמונה שלי בדרך עשתה את שלה..

במשך שלושה חודשים תכננתי יחד עם מנואל את המסלול. הוספנו יעדים, הורדנו יעדים, עד שהרגשנו שהצלחנו לרקוח את התבשיל המדויק ביותר, זה שיחשוף את הקבוצה לעיצוב המקומי ולמקומות הכי שווים.

מועד הטיסה הגיע מהר. ווואאאהההה…. איזו התרגשות!!
לחשוב על המקום שבו שאפתי את האוויר הראשון בחיי, להתחבר לשורשים ולפגוש מקרוב את הצבעים והריחות שתמיד דמיינתי. ומעל הכל – להכיר ולהיחשף אל עולם חדש, ולגלות את הקסם של העיצוב המקומי (כי, בכל זאת, עם כל הכבוד לתבשילים ולתבלינים – בשביל מה אנחנו פה?)

יצאנו לדרך!

page3image5041744

 

קבוצה מהממת של 16 בנות מקסימות שכולן מעצבות. אחת מהן, שהיא חברה אהובה במיוחד כרמית , חצתה חצי עולם כדי להגיע מסן פרנססיקו לישראל ולצאת יחד למסע. יצאנו כולנו עם חולצות שעליהן התנוסס הכיתוב –  ״שימדורה יאנה״ , ״שימדורה יאנה״ זה בעצם "כפרה עליך" פי מיליון. כפרה מסוג אחר, יותר עוצמתי וחזק , די מהר התברר לנו שאף אחד במרוקו לא הכיר את המונח הזה (מה שכמובן לא הפריע לנו להמשיך להשתמש בו בכל הזדמנות).
מהשדה בישראל נחתנו בפריז, 4 שעות המתנה והופ למרקש דיילי (שלי)!

אחלה פתיחה. שדה תעופה יפה, נקי ונעים, האנשים חמים ואדיבים (מרוקו או לא?). והתורים – שאלוהים יעזור… דוד מיד נרתם למשימה הראשונה שלו , ותוך פחות משעה נכנסנו למרוקו עם הויזה המאושרת. ולא רק הויזה היתה מאושרת ☺

עולות להסעה שחיכתה לנו הישר לריאד (סוג של מלון בוטיק) שהזמנו. לריאד הלב שלי על 200 קמ״ש מהתרגשות , לא יודעת למה לצפות., הגענו לסוג של ארמון ישן מרוקאי שבמרכזו בריכה ומסביבו החדרים !
קולולולולו החגיגה מתחילה כמה שהוא מושלם!

page4image5048768

 

page5image5040288

בחצר הפנימית מחכה לנו מנואל עם החיוך הכובש והצ'ארם האינסופי. מה אני אגיד לכם? לא פשוט בכלל …

תמונה מנואל על הספות בריאד

עורכים היכרות קצרה, מתפזרים לחדרים, מתארגנים ויוצאים למרכז העיר ל״ג׳מע אל פנה״, הלב הפועם של מרקש.  בעבר התכנסו במקום הזה כל עושי המשפט… מקום תוסס ומלא חיים. אני לא יכולה לתאר לכם את האווירה המכשפת בערבים. קבוצות קטנות / גדולות של אנשים מתקבצות סביב אש קטנה וכולם שרים, שמחים ורוקדים. זה השוק הגדול ביותר במרוקו, מלא דוכני אוכל של מאכלי רחוב, רעש שמח… חוויה גולמית של ריחות וצבעים ללא פילטרים , מהר מאד הבנות השתלבו באווירה הכללית ועד עכשיו הצחוקים שלהן מהדהדים לי באוזן.

page6image4985312

בערב המשכנו לאחד הריאדים השווים לארוחה חלומית עם מגשים מלאים בכל טוב, ככה כמו שצריך. קוסקוס וירקות, עוף בלימון כבוש וזיתים, כבש… אמאל׳ה איזה טעמים! אחרי לילה של שינה טובה היינו צריכות להתמודד גם עם ארוחת בוקר חביתות מופלטה חמה (שנקראית מישמנה באמת משמינה ) חמאה ודבש וכמובן קוייש דה תיי ( כוס תה). לא פשוט, כבר אמרתי…

page7image5047936
page8image5050224