חודשיים לקח לי לעכל אותה…. חזרתי לא יכולתי לכתוב עליה מילה…
עכשיו, כשהכל יושב לי במקום אני יכולה לכתוב על החוויה הנדירה הזו שנקראת "מרוקו" ולנסות להבין למה השארתי חתיכה מהלב שלי שם!
נולדתי במרוקו ב 1962. באותה שנה גם עלינו ארצה. סיפרו לי ששמו אותי בתוך מזוודה, וויי וויי וויי … כמה הייתי משלמת כדי שיביאו לי אותה עכשיו…
מרוקו בשבילי זה בית, שורשים, חום ואהבה!
בטח אתם מצפים שאספר על זיכרונות של סירים גדושים וריחות ובישולים, אז לא! אמא שלי, זיכרונה לברכה, היתה אישה חולה. ובלי קשר – גם לא ידעה ולא אהבה לבשל. כן…כן… האמא המרוקאית שלי לא העבירה את חייה בין סירים מהבילים לקדירות עסיסיות. כנראה המרוקאית הראשונה בעולם שלא ידעה לבשל!
בישולים זה כבר לפוסט נפרד…מה שהיא כן היתה, ובגדול – זה טובת לב, קדושה ממש. האישה הכי טובה שהכרתי בחיי. כמה טוב היה בה ואיזו נשמה גדולה וזכה היא אצרה בתוכה!
אני יכולה להעיד על עצמי שאני יודעת לבשל וטעיםםם … אל תשאלו אותי מאיפה. לימדתי את עצמי ואני נוטה להאמין שבמקרה שלי, בניגוד למה שקרה אצל אמא שלי, הגן המרוקאי בכל זאת עשה עבודה…על הדרך, ובלי שהבנתי איך זה קורה, בבית שלי צמח שף מוכשר על, הבן שלי, אליאור, שהיום הוא השף של מסעדת אלנבי בניו יורק!
שמעתי המון סיפורים על מרוקו והבטחתי לעצמי שעוד יגיע תורה להשתלב במסעות העיצוב שלי . כל דבר בזמנו, כמו שצריך להיות..
במרץ האחרון נתקלתי בידיעה קטנטנה בעיתון, על חנות פופ אפ ריזורט בשוק הפשפשים שבה יתארח מעצב מרוקאי שמעצב לבית המלוכה במרוקו ויציג את יצירותיו , באמת מעצב לא כמו כל המרוקאים שביקרו בארמונות ושירתו את המלך .
מפה לשם, כמו שאתם בטח מבינים, הדרך לפגישה איתו היתה קצרה. וכמו שאומרים – זה התחיל מושלם ומשם רק השתפר… פגשתי עלם חמודות בשם מנואל – צעיר, יפה תואר, חייכן ומוכשררררר כמו שד. ישר התחלנו לקשקש באנגלית בלבולית מהולה במעט מרוקנית שאפילו לא ידעתי שאני יודעת! מעולם לא דיברתי מרוקנית, רק שמעתי והבנתי כמה מילים פה ושם, מספיק בשביל להסתדר. ואז, תוך כדי שאנחנו מדברים, עלה לי המרוקו לראש… החלטתי שאני מוציאה קבוצה ומנואל יהיה המלווה שלנו. הוא כמובן נסחף בהתלהבות שלי ומיד הסכים לקבל על עצמו את המינוי החדש… (טוב נו…תראו לי מישהו אחד שמסרב לי כשאני מתחילה להתלהב). קשה לי לתאר את ההתרגשות של אותו יום. החיוך המתוק הזה של מנואל (מתוק יותר ממופלטה) והחלום שהתחיל להתממש הכניסו את הלב שלי לקצב של מימונה.
מאותו רגע לא בזבזתי זמן. מיד התחלתי להריץ עניינים ולתפור את הכל. נזכרתי שביולי, בטקס האוסקר של "דירה נאה " שאליו הוזמנתי כדי לקבל פרס על עיצוב וקהילה, הכירו לי בחור מקסים, שנולד במרוקו, בשם דוד. האינטואיציה שלי אמרה לי שמדובר בבחור טוב ושכדאי לחבור אליו בעניין המסע הזה. האינטואיציה שלי צדקה. וכך יצא מסע העיצוב הראשון למרוקו.
תוך 3 ימים הקבוצה נסגרה. הביקוש הפתיע אפילו אותי. יכולתי לקחת מטוס מלא במעצבות אבל הגבלתי את הקבוצה ל 16 בנות (בכל זאת.. פעם ראשונה..). הבנות האמיצות ידעו שמעולם לא ביקרתי במרוקו, אבל בכל זאת החליטו שהן מצטרפות אלי לסוג של פיילוט מסתורי משהו באמונה שלי בדרך עשתה את שלה..
במשך שלושה חודשים תכננתי יחד עם מנואל את המסלול. הוספנו יעדים, הורדנו יעדים, עד שהרגשנו שהצלחנו לרקוח את התבשיל המדויק ביותר, זה שיחשוף את הקבוצה לעיצוב המקומי ולמקומות הכי שווים.
מועד הטיסה הגיע מהר. ווואאאהההה…. איזו התרגשות!!
לחשוב על המקום שבו שאפתי את האוויר הראשון בחיי, להתחבר לשורשים ולפגוש מקרוב את הצבעים והריחות שתמיד דמיינתי. ומעל הכל – להכיר ולהיחשף אל עולם חדש, ולגלות את הקסם של העיצוב המקומי (כי, בכל זאת, עם כל הכבוד לתבשילים ולתבלינים – בשביל מה אנחנו פה?)
יצאנו לדרך!
קבוצה מהממת של 16 בנות מקסימות שכולן מעצבות. אחת מהן, שהיא חברה אהובה במיוחד כרמית , חצתה חצי עולם כדי להגיע מסן פרנססיקו לישראל ולצאת יחד למסע. יצאנו כולנו עם חולצות שעליהן התנוסס הכיתוב – ״שימדורה יאנה״ , ״שימדורה יאנה״ זה בעצם "כפרה עליך" פי מיליון. כפרה מסוג אחר, יותר עוצמתי וחזק , די מהר התברר לנו שאף אחד במרוקו לא הכיר את המונח הזה (מה שכמובן לא הפריע לנו להמשיך להשתמש בו בכל הזדמנות).
מהשדה בישראל נחתנו בפריז, 4 שעות המתנה והופ למרקש דיילי (שלי)!
אחלה פתיחה. שדה תעופה יפה, נקי ונעים, האנשים חמים ואדיבים (מרוקו או לא?). והתורים – שאלוהים יעזור… דוד מיד נרתם למשימה הראשונה שלו , ותוך פחות משעה נכנסנו למרוקו עם הויזה המאושרת. ולא רק הויזה היתה מאושרת ☺
עולות להסעה שחיכתה לנו הישר לריאד (סוג של מלון בוטיק) שהזמנו. לריאד הלב שלי על 200 קמ״ש מהתרגשות , לא יודעת למה לצפות., הגענו לסוג של ארמון ישן מרוקאי שבמרכזו בריכה ומסביבו החדרים !
קולולולולו החגיגה מתחילה כמה שהוא מושלם!
בחצר הפנימית מחכה לנו מנואל עם החיוך הכובש והצ'ארם האינסופי. מה אני אגיד לכם? לא פשוט בכלל …
תמונה מנואל על הספות בריאד
עורכים היכרות קצרה, מתפזרים לחדרים, מתארגנים ויוצאים למרכז העיר ל״ג׳מע אל פנה״, הלב הפועם של מרקש. בעבר התכנסו במקום הזה כל עושי המשפט… מקום תוסס ומלא חיים. אני לא יכולה לתאר לכם את האווירה המכשפת בערבים. קבוצות קטנות / גדולות של אנשים מתקבצות סביב אש קטנה וכולם שרים, שמחים ורוקדים. זה השוק הגדול ביותר במרוקו, מלא דוכני אוכל של מאכלי רחוב, רעש שמח… חוויה גולמית של ריחות וצבעים ללא פילטרים , מהר מאד הבנות השתלבו באווירה הכללית ועד עכשיו הצחוקים שלהן מהדהדים לי באוזן.
בערב המשכנו לאחד הריאדים השווים לארוחה חלומית עם מגשים מלאים בכל טוב, ככה כמו שצריך. קוסקוס וירקות, עוף בלימון כבוש וזיתים, כבש… אמאל׳ה איזה טעמים! אחרי לילה של שינה טובה היינו צריכות להתמודד גם עם ארוחת בוקר חביתות מופלטה חמה (שנקראית מישמנה באמת משמינה ) חמאה ודבש וכמובן קוייש דה תיי ( כוס תה). לא פשוט, כבר אמרתי…
שמחות, שבעות וטובות לבב פגשנו את חסן, הנהג שלנו, שלקח אותנו לביקור במרכז אומנים – סוג של בית ספר ללימודי המקצועות המסורתיים, שבו למד ומלמד מנואל. שמענו ממנו על דרך העבודה שלו, על התהליך שעבר בזמן שעיצב עבור המלך בכבודו ובעצמו
והמשכנו איתו לביקור בסטודיואים של בעלי המלאכה שמייצרים, בעבודת יד מסורתית, אריחים, שטיחים, דברי עור וכו'. גם שם דאגו שלא נהיה רעבות, חלילה, וכיבדו אותנו כיד המלך בתה שהוגש לפי המסורת עם הקומקום שמוזג מגובה רב ובעוגות מרוקאיות (שהיו רק הכנה למנת קוסקוס וירקות שווה במיוחד שהגישו לנו שתי מאמות מרוקאיות).
מה עושים עם כל הקלוריות האלה?
ממשיכים לסיור בעיר והן כבר נשרפות מההתלהבות שלנו… בעיר פגשנו מעצבת תלבושות ואת הקפטן המרוקאי המפורסם ומשם המשכנו לריאד עוצר נשימה! וואו, כמה יופי ועיצוב, וצבעים ופרטים קטנים. שלמות!
כולי באקסטזה, הבנות גם…עפות על מה שנראה כאילו נלקח ישר מהפינטרסט. ביקרנו במלון השווה לה מימונייה ששייך למלך (ואכן ראוי בהחלט למלך), והמשכנו ל… מסעדה כמובן, לארוחת ערב במסעדה נחשבת שבה חגגנו יום הולדת למיכל (שעשתה את עצמה מופתעת, כפרה עליה).
תמונות ריאדים , מלון לה מימוניה
במרקש ביקרנו בעוד כמה ריאדים שיכולנו רק לחלום עליהם. הצחוקים והשירים בין לבין עם מנואל המקסים שלנו שקליטת שפות אצלו זה משהו נדיר (כבר יודע להגיד את כל מה שחשוב: "מה נשמע", "מירי סתמי" … ואפילו לשיר את שני משוגעים של עומר אדם). ביקרנו איתו בשווקים , בגנים, במוזיאון של איב סאן לורן, אצל מעצב שטיחים נודע, בחנות עיצוב ותאורה ענקית בתוך השוק ,בריאד מיוחד סקנדינבי שאירח אותנו לצהריים בגינה משגעת עם כלים שהייתי מוכנה למכור כלייה רק כדי לחזור איתם ממרוקו .אפילו לבית הפרטי שלו הגענו וביקרנו בסטודיו שבו הוא מציג את העבודות הנפלאות שלו. מה אגיד לכם? עיצוב עיצוב ועוד עיצוב .
נפרדנו ממנואל האגדי, ובבוקר למחרת יצאנו לנסיעה ארוכה מאוד, עם חסן הנהג שלנו, לכיוון העיר פס. לינה בריאד חמוד וביקור במרכז לצביעת עורות. זכינו שם לחוויה מפוקפקת במיוחד… ריח הכי נוראי שפגשתי בחיי. עולים לקומה האחרונה בבניין צרור נענע טריה נידחף לתוך האף ומשם משקיפים לתוך בורות הצבע שבתוכם נצבעים העורות. אני כותבת את זה ובחילה עולה לי , בחיים לא האמנתי שאפשר להתעלף מריח רע. מיכל הצילה אותי עם הצעיף שלה, ואז דפקתי ריצה למטה, רגע לפני העילפון .גם זה, כנראה, חלק מהעניין. צריך לדעת לאן לא לחזור…
יצאנו משם למפעל קומקומים (בארדים במרוקאית ) ואריחי גילז' , שוק שווה…
הרעיון הסופי של העיר פס, למעשה, זה להגיע לשיפשואן הרחוקה , העיר הכחולה שנמצאת במרחק של 7 שעות ממרקש. נסיעה לא פשוטה אבל בסופה היה שווה להגיע לעיר הכחולה שהיא מהפנטת. ההתלהבות גברה על הגשם שהתחיל לטפטף וסיירנו בסמטאות העיר, מתעלפות על המבנים המיוחדים ועל חמישים גוונים של כחול. הרבה תיירים מוותרים על האתר הזה, בגלל הנסיעה הארוכה, אבל באחריות אני אומרת לכם – חובה!
ביום האחרון, אחרי שינה מתוקה במיוחד, ביקרנו בבית המלוכה הישן ובבית הכנסת היהודי, שם גילינו שבמרקש נשארו 15 משפחות יהודיות בלבד ושמור מוסלמי אחד (גם שם, אגב, לא ידעו את הפירוש של ״שימדורה יאנה"). קינחנו בסיבוב אחרון בשוק ״ג׳מע אל פנה״ – עם שופינג משובח (כי איך אפשר בלי?) – שטיחים, כיסויי מיטה, נעליים בעבודת יד ועוד אוצרות שיזכירו לנו את כל הטוב הזה כשנחזור לארץ.
תמונות מהשוק בית הכנסת הארמון …
מרוקו דיילי, אהובתי לא היה לי ספק שאת חלק ממסעות העיצוב שלי בעולם, היה שווה להשאיר אצלך חלק מהלב שלי, ועכשיו הוא פועם בחוזקה, מכאן ומשם, כל פעם שאני חושבת על המסע המתקרב.
תמונה שלי ממרוקו
ביוני הקרוב נצא למסע במרוקו דיילי, ההרשמה בעיצומה !