בסקולה בחרנו לחבר בין עיצוב לקהילה, ולכן כל פרויקט גמר של תלמידותינו מוקדש לקהילה – לבתים של אוכלוסיות מוחלשות, הוסטלים לנוער, משפחתונים לילדים שהוצאו מביתם, בתים לנשים במעגל השיקום, חיילים בודדים ועוד.

בשנתיים האחרונות – כל הפרויקטים שלנו הוקדשו ונמשיך להקדיש ללוחמים פצועים ומשפחות

״ממלחמת חרבות ברזל״.

החזון פשוט אך עמוק – לעשות טוב, ״כי טוב מביא טוב״

וגם לאפשר לתלמידות ללמוד מתוך עשייה, התמודדות אמיתית ומעורבות רגשית, שמובילה להתמקצעות מהלב.

מאחורי התמונות היפות מסתתרים סיפורים.

הלב שלי מתרחב בכל פעם מחדש כשאני מקבלת את התמונות מהפרויקטים.

של יופי מרהיב, אבל רק אנחנו יודעות מה עומד מאחורי זה:

כמה עבודה, כמה מגבלות של כסף, זמן, משאבים וכמה רגש עצור.

כשמגיעים לראשונה לפרויקט, המקום בדרך כלל שבור, מוזנח ומלוכלך. קשה בכלל לחשוב על עיצוב במצבים כאלה. אבל התלמידות שלנו לוקחות נשימה עמוקה, ומתמסרות למה שאפשר – ולמה שחשוב באמת.

שואלים אותנו ,למה אנחנו לא שומעות את הסיפור האישי/סיפור המקום?

לפחות לא בהתחלה.

כשאנחנו מקבלות פרויקט, אני ומנהלת הפרויקטים של סקולה מבקשות לקבל רק תיאור כללי: מי גר שם?

מה השימוש של המקום?

אנחנו מתעקשות לא לשמוע את הסיפורים האישיים.

לא כי זה לא חשוב – אלא כי זה פשוט קשה מדי, ומשבש את היכולת לעצב.

למדתי את זה על בשרי, כשבפרויקט בהוסטל לנערות בירושלים שמעתי את כל הסיפורים לפרטי פרטים.

הבכי לא הפסיק.

היה קשה לעבוד ככה.

מאז – הסיפורים מחכים לסוף. אחרי שהפרויקט הושלם, הצילומים נעשו, והלב התמלא.

סיפוק אמיתי: עיצוב שמעניק תקווה

יותר מ 4000 תלמידות ותלמידים השתתפו בפרויקטים הקהילתיים של סקולה.

כל אחת ואחד מהם יודעים – זה לא “רק” לעצב חדר. זה לבנות מרחב של תקווה.

אנחנו רואות את הילדים הנערים, הנשים קמים בבוקר לצבעים , יופי ואסטטיקה מצעים חדשים, אור חדש, פינה משלהם.

אנחנו מאמינות שמהרגע הזה – משהו משתנה.

אולי קטן, אולי ענק.

אבל משתנה.

סיפור אחד שלא אשכח לעולם

לפני כמה שנים, בהרצליה , בפרויקט בבית לנערות שעברו פגיעות מיניות בתוך ביתן – הגעתי  ליום הקמה וצילומים, והלב שלי נמחץ.

אחת הנערות, כבת 13, עם סימני חבלה טריים על הרגליים, ביקשה ממני אודם.

בחיים לא אשכח את הפרצוף עם המבט שמתחנן לעזרה.

היא לא רצתה לצאת ליום כיף עם כולן – רק להישאר ולעזור.

נתתי לה להישאר ולעצב את החדר שלה יחד עם המעצבת.

בסיום – תחת המזרן, הסתתרה סכין. היא הרימה אותה ואמרה:

“יותר אף אחד לא יפגע בי, לא אתן!”

היינו המומות…

המעצבת של החדר שלה הביאה הכול בורוד. מצעים, אביזרים, תקווה.

היום הזה הסתיים עם חיוך. חדר של תקווה. ואולי התחלה חדשה.

ניסים קורים – בזכות התלמידות שלנו .

באותו חודש ממש עיצבנו גם:

• בית לחיילים בודדים ביבנה
• מועדון אקי”ם במודיעין
• בית לבנות מהקהילה  הטרנסג’נדרית

כל פרויקט כזה הוא נס, ובתורה כתוב – “מצווה גדולה לספר על הנס”.

אז אני מספרת.

רוצות לעצב? ליצור? להשפיע?

אם גם אתן מאמינות בכוח של עיצוב לשנות חיים, ורוצות להיות חלק מהניסים –

מוזמנות להצטרף אלינו.

הירשמו ליום פתוח או ב 12.6.25 או ב26.6.25 בשעה 17:00 בסקולה בתחנה .

לינק להרשמה ליום הפתוח: לחצי כאן ליום הפתוח

או פנו אלינו דרך האתר, ונציגת סקולה תחזור אליכן בהקדם.

לימודי הום סטיילינג ועיצוב | מירי בלבול

הום סטיילינג ועיצוב הבית לומדים בסקולה – הבית ללימודי הום סטיילינג.

תזכרו … עיצוב משנה חיים לא רק את של מי שגר בבית, אלא גם את של מי שמעצב אותו .

The post כוחה של נתינה בעיצוב appeared first on Sculla.

The post כיצד להתמקצע בהום סטיילינג באמצעות קורס בהדרכת מירי בלבול? appeared first on Sculla.

The post כיצד קורס הום סטיילינג בהנחיית מירי בלבול יכול לשנות את קריירת העיצוב שלך? appeared first on Sculla.

חודשים ספורים לאחר שהשתלבתי במערכת והיו מאחורי כבר כמה חדרים מעוצבים, פנו אלי מעמותת "עולם חסד" שבה אני חברה. ביקשו שאגיע להוסטל של נערים במצוקה בהרצליה, כדי לעזור להם לסדר קצת את הבית. כשהגעתי לשם חשכו עיניי, "עלק" לסדר, מצאתי מיטות עם שמיכות קרועות, חדרים ללא חלונות, קירות מתקלפים… אמאל'ה…
התקשרתי מיד לעורכת הנפלאה אז (גילוי נאות, היום היא חברתי הטובה ביותר), עדי פוגל הולנדר, סיפרתי לה על המקום ושאלתי אותה מה דעתה שפרויקט החודש יהיה זה. היא מיד ענתה בחיוב ויצאנו לדרך!



כל כך שמחתי שהפעם זכו במתנה הנפלאה הזו אנשים שבאמת זקוקים לזה ולקחתי החלטה שאם כבר אני עושה את המדור הזה בהתנדבות, אז שהוא יהיה כולו למען הקהילה. החלטה כל כך נבונה ונכונה שהולידה בעקבותיה גל של נתינה. מעצבות ביקשו להצטרף לפרויקטים ושאלמד אותן איך אני עושה את זה. כבר אמרתי שטוב מביא טוב?



באותו זמן החלטתי לפתוח סדנאות קטנות וללמד את סוד הקסם של הסטיילינג, ואלה הזרעים הקטנים והראשונים שנשתלו באדמת הסקולה שלי!



*כנסו לסרטונים ששינו את חייהם של אנשים (כמה שזה נשמע קלישאתי זו האמת!)




עשרות פרויקטים יש מאחורי ועדיין בכל פעם אני חווה מתרגשת מחדש. להגיד לכם שזה קל להרים פרויקט כזה? זה לא! צריך לגייס תרומות ושתהיה קופה קטנה לטובת הסטיילינג הסופי, צריך מצעים, שטיחים, תמונות … ולא תמיד אנו מצליחים לגייס את הכל. בנוסף, יש קושי לקבל את ההחלטה למי לתת קודם, זה קשה לא פחות.



לצערי בישראל יש לא מעט מקומות שזקוקים, ומי שם אותי להחליט מי יקבל קודם?
בסופו של דבר החלטתי שהקריטריון העיקרי יהיה לוקשיין שאפשר לבצע בו את השינוי באמצעות הסטיילינג, שקסמו וכוחו טמונים בנגישות שלו. אני נפעמת כל פעם מחדש נוכח הניגוד שבין הפשטות שבעשייה של הסטיילינג לבין האפקט שהוא מחולל. בתהליך קצר וחוויתי, שאינו כרוך במהפיכות גדולות ושאינו מחייב משאבים גדולים של כסף, מתאפשר שינוי עמוק ומשמעותי, כזה שלכאורה טמון בין ארבעה קירות, אך למעשה מביא איתו שמחה רבה והוא פורט על נימי הנפש העמוקים ביותר – המרחב האישי והפרטי, חווית הבית שהוא חלקת האלוהים שלנו!

The post ה"נישה" שלי appeared first on Sculla.

דיזינגוף שנות ה-60 … דירת חדר במרתף מטופח להפליא, כי סבתא שלי סימי אהבה לסדר (ככה קראו פעם לעיצוב).

סדר היום ״בקייטנה שלי״ השקמה חמש בבוקר, תה מרוקאי עם נענע ועוגיות (מודה לא היו לי טעימות) כי הן היו מלאות בקינמון שאני ממש לא אוהבת.

ממהרים כי לסבתא סימי … יש מלא עבודה. היא הייתה המנקה של בתי עשירים של תל אביב ״האשכנזים״ ככה קראו להם אז.

אני הילדה הקטנה בת שש מסתרכת אחריה בצעדים קטנים מגיעה למקום עבודתה וישר מתיישבת בסלון ומחכה שסבתא סימי תסיים את העבודה ומשם לבית הבא… מדי פעם מציצה בה ומשתהה כמה קשה עבדה המה מה מה.. היא אהבה את העבודה שלה ובכלל את העיסוק שלה ותמיד עבדה אותו בשמחה.

בזמן שסבתא סימי ז״ל עבדה, ישבתי לי בסלון וחיכיתי בסבלנות שתסיים את עבודתה. שיעמם לי בהתחלה עד שגיליתי מסביבי עולם קסום את ספת העור הרך הבהירה והפלפית עם הקווים הישרים וידיות דקות עם מעט קימטוטים קטנטנים כאילו הייתה אישה בת 40 עם הקמטים הראשונים שלה.

שטיח גדול יפיפה פרוס (אני חושבת שזה היה סוג של זיגלר) ומעליו שולחן זכוכית מבריק עם מסגרת ניקל מעוגל. על השולחן מונחים בצנצנת קריסטלית שוקולדים שפורקו מבונבניירה משובחת לא נעים… אני זו שרוקנתי אותה כל פעם מחדש, זה היה טעיםםם. וואזה שקופה מזכוכית עבה בתוכה פרחים אדומים רעננים כאילו קטפו אותם הרגע והמים בתוכה שקופים ונקיים. מזנון ארוך וצר מעץ מבריק על כל דלת עיטור וחור למפתח, המזנון עמד על רגליים דקיקות ומעליו מונחת קערת זכוכית מפוסלת עם פרי הדר טרי. פריטי עיצוב מפוסלים מפוזרים בסלון. החלונות הולבשו בוילונות הסטה לבנים בוהקים בבד רך ונופל עם (פלדים) קפלים משורטטים מדויקים ומתוחים. את הקירות עיטרו ציורים ממוסגרים בטח עבודות אומנות יקרות (לא מצליחה לשחזר את מראה הציורים).

הבית הזה היה שייך לגברת ״רוזה״ שאותו אהבתי המיוחד הכי מכולם (מעולם לא פגשתי את גב׳ רוזה) הבנתי מסבתא סימי שהיא הייתה גברת מגודרת אלגנטית, תמיד ניסיתי לדמיין אותה, כמה הייתי שמחה לפגוש אותה ולדבר איתה על הבית המהמם שלה, על הבחירות המדויקות ועל כל אלוהי הפרטים הקטנים שהיום אני יודעת לתרגם אותם. כשאני חושבת על מה עיניי ראו אז, אני גוזרת את מה שראו עיניי מתוך הזיכרונות שלי והיום מתרגמת את זה לכל הידע שצברתי במהלך השנים וכמורה בסקולה שלי.

זו הייתה קייטנת הקיץ שלי, בוקר בוקר במשך כל הקיץ – במחשבה אחורה אני נישבעת שהייתי מוותרת על כל קייטנה הכי שווה בעולם וחוזרת לקייצים של שנות השישים.

למה?
כי אין לי ספק שבבית הזה הונבט הזרע הראשון וחיידק העיצוב שלי.

אז לא הבנתי איזו ״קייטנה״ שווה קיבלתי קייטנת החיים עצמם – תודה סבתא סימי ז״ל ואני שואלת אתכם היש בית ספר יותר גבוה מזה שמלמד השראה ועיצוב שכולו על רטוב?

לכל שרוטות העיצוב שקוראות אותי כאן, תנסו לחשוב מאיפה הגיעה האהבה והתשוקה שלכם לעיצוב?
ואם בא לכם שתפו אותי באינסטגרם ועל הדרך ממליצה לכם לעקוב אחריי.
לאינסטגרם שלי לחצו כאן!

קבלו טעימה מההשראה הפרטית שלי… שגדלה והתפתחה עם השנים.

כשמדברים בכללי על השראה, חשובה ההתבוננות וחיבור פיזי עם כל האובייקטים עד הפרטים הכי קטנים שמעשירים את הידע שלנו והופכים את החוויה לעשירה יותר, זו הדרך שלי למלא את בנק ההשראה שלי.

מחפץ סתמי בשוק רצפה. ממברשת ישנה שקיבלתי מנהג מונית בבוקרשט שראיתי שהוא מנקה בה את המונית והיא שנתנה לי דרייב להתחיל את האוסף של מברשות.

צילומים: רחלי חזן-זלק

שואלים אותי מאיפה הרעב והתשוקה שלי לעיצוב מגיעה… מקורות השראה שלי הן, ספרי עיצוב ומגזינים מכל העולם, מסעות העיצוב בעולם שאני יוצאת עם התלמידות שלי ופוגשת אנשים ומקומות קסומים, חנויות עיצוב מטריפות, הן לא חייבות להיות מפונפנות, חנות שאני זוכרת במיוחד במילאנו, כולה מבולגנת של קשישה מקסימה שישבה מאחורי הדלפק כי לא היה לה כח לקום, בחנות הזו היו לי ליקוטים משובחים ממש.

מסע עיצוב לפריז 2022

השראה יכולה להגיע ממגוון מקורות – לא רק מחנויות עיצוב אלא גם ממקומות יומיומיים כמו שוק פשפשים, פרויקטים הקהילתיים שלנו, אפילו חווית נופש שהייתה לי לפני שנתיים נפשתי ביוון במלון קאזה קוק במהלך כל החופשה הרגשתי שאני בתוך בועת עיצוב עמוק עמוק בחוויה שנוגעת בי בנימים הכי קטנים 24/7.

צילומים: רחלי חזן-זלק

גלריית עיצוב משגעת בבוקרשט

האמונה הפרטית שלי שהשראה היא גם כלי התפתחותי, החיבור העמוק לעולם ההשראה הוא שמאפשר לעצב באופן ייחודי ובעל משמעות אישית. התהליך הזה מגביר את היצירתיות ומחדד את היכולת לראות את הייחודיות והיופי בפרטים הקטנים מתוך מה שעיננו רואות.

בעיצוב חייב שיהיה לנו את המרחב לביטוי אישי ולכן בסקולה שלי אני לא מלמדת שיטה שתהפוך את כולנו לשבלונה אחת ומשעממת, אלא גישה שמובילה למקוריות ולעשייה מתוך חוויה פנימית אמיתית ואינדיווידואלית שמנתקת את החוקים היבשים.

בסקולה שלי אני באופן אישי שמה דגש על החשיבות של פתיחות וסקרנות לשיפור היכולת האישית, ונותנת היזדמנות להיחשף ולהתמסר לעולמות שהם דווקא מחוץ למה שכולנו מכירות ורגילות.

רק באמצעות התשוקה שלנו לעיצוב נוכל להצמיח את היצירתיות המקורית שלנו ובכלל.

אחרי כל החפירה הארוכה הזו …

אני מזמינה אתכם ליום פתוח בסקולה שלי, קפה ועוגה עליי, הרצאה כש ״העיצוב כבר לא עצוב״ ועל הדרך להכיר אותי ואת הסקולה היפה שלי שבמתחם התחנה.

תזכורת קטנה, ספרו לי על מקורות ההשראה שלכם והירשמו ליום הפתוח.
להרשמה ליום הפתוח לחצו כאן!

The post השראה וזה… appeared first on Sculla.

בבוקר של היום השלישי התעוררתי עם ״רבינה בלב״ קוראים לזה מועקה במרוקאית וחשבתי לעצמי מה אני יכולה לתרום ולתת עבור גיבורנו והחלטתי ליזום את ״צו 8 למעצבות ״ שבו ניתן חדר במתנה ובהפתעה לחיילים הפצועים, שישתחררו מבית החולים יחכה להם חדר מעוצב יפה ורגוע שיעזור להם להתמודד עם הכאבים הפיזיים והנפשיים והכל במחשבה של היום שאחרי …

גייסתי 250 מעצבות ותרומות רבות ועיצבנו ל-130 חיילים חדרים.

צילומים: גידי בועז

לצערי ב-7.10 חזרנו למראות הקשים ולפצועים הרבים, הפעם היו הרבה יותר עם פציעות קשות ומורכבות של קטועי גפיים. לקחתי החלטה אם יש לי כבר את הניסיון והקשרים בתעשייה, אין ברירה… עם ישראל חייב את  ״צו 8 למעצבות ״ סבב שני והלוואי ויהיה אחרון, אמן.

גייסתי את בוגרות הסקולה שלי ומיטב ממעצבות ברחבי הארץ, הקמתי את סיירת בתי החולים שאיתרה חיילים שיקבלו חדר מעוצב במתנה, רתמנו את ק.הנפגעים שקיבלנו רשימות יומיות של חיילים פצועים, סיירת בתי החולים הגיעה וחיברה את המעצבות לחייל וכמובן גייסתי כספים וספקים נדיבים.

פתחנו 3 חללים לטובת איחסון על התרומות הרבות והשוות במתחם התחנה והחלל של סקולה היה המרכזי.

התעקשתי רק על פריטים חדשים בלבד
כי רציתי לתת להם עתיד חדש.

כדי להניע את המיזם הגעתי למחלקת השיקום בתל השומר ושם פגשתי את החייל הראשון שזכה לחדר מעוצב, שלום שיטרית גיבור ישראל מגולני, ילד שכולו אור, סיפרתי לו על המיזם והוא מיד ענה בחיוב ואמר לי את המשפט שבחיים לא אשכח, ״בשביל אנשים כמוכם שווה היה לאבד את הרגל״ ובאותה נשימה שאל אם נעשה לו מדף צף לסוני פלייסטיישן – ברוררר!

צילום: אילן לורנצי

כל יום הגיעו רשימות חדשות וצוותים של מעצבות שהגיעו לסקולה לאסוף את הפריטים עבור עיצוב החדרים – וילונות, שטיחים, תמונות, גופי תאורה

פריטי סטיילינג ועוד … הגיעו לבתיהם של החיילים עם מתנדבים הנדמנים, עבדו ועמלו והכל עבור החיילים הגיבורים שלנו, במגביל כל יום הגיעו משאיות עם כל טוב מאות שטיחים של השטיח האדום, מראות מדפים ופריטי עיצוב מטובי הספקים בארץ – פלורליס, ליאופרד, פנטזיה מרוקאית, האומן המוכשר תרם עשרות עבודות ועוד רבים וטובים והכל עבור גיבורנו.

צילום: יניב שמידט

צילום: נויה שילוני חביב

צילום: איה ארגוב

זכינו גם לתת חדר לילדה בת 6 מרחובות שהאמא שלה נרצחה במסיבת הנובה שהגיעה אליה להתנדב לשמור על המבלים מטעם עמותת ״עלם״.

צילומים: נויה שילוני חביב

החלטתי לתת גם חדר מעוצב לחלק מהחטופים שחזרו מעזה.

ראיתי בטלויזיה את חזרתה המרגשת של אורי מגדיש בקריית גת והחלטתי לתת גם לה חדר במתנה, עוד באותו ערב התקשרתי לבוגרות סקולה הנדירות שלי ליאת שעיה ואריאלה דהרי שיצרו קשר ראשוני עם האמא גייסו הנדמנים והתחילו לעבוד על החדר חלומות עבורה.

סיפור מרגש במיוחד היה הטפט בחדר.

שאורי ניכנסה לחדר בפעם ראשונה היא ניגשה ישר לטפט ליטפה אותו והתחילה לבכות, שאלו אותה למה היא בוכה?

היא סיפרה שהיתה בשבי חלמה על סבתא שלה, בבוקר שהתעוררה הבינה שהחלום מבשר לה טובות ושהיא תשתחרר, באותו בוקר המחבל הארור פתח מגירה מתוכה עף פרפר וזה סגר את הפינה של האמונה שהיא תשתחרר.

הטפט שבחרו עבורה המעצבות כולו פרפרים … בחירה מצמררתתת.

צילומים: קרין רבנה

מדי יום צוותים של מעצבות הגיעו לבתיהם של החיילים ועיצבו עבורם את החדרים בבתים הפרטיים שלהם, זכינו לסיפורים מרגשים של חיילים שקודם לא הסכימו לישון בחדרים, נהנים מחדרים מעוצבים יפיפיים ורגועים.

למדנו שהחדרים הקלו ולא במעט את הכאבים המראות והזיכרונות הקשים …כמה השפעה טובה הייתה לחדר על דרך שיקומם.

סיפור חדרים …

חייל שקיבל חדר מעוצב, שלח תמונות לחברים שלו, שהתלהבו ושאלו באיזה מלון הוא נמצא?

החדרים של האחים מאיה ואיתי רגב זכו גם הם לעיצוב מחדש …

באחד הימים שהיינו שם ניגש אליי האח הקטן שלהם ואמר לי שהוא מחפש מסיבה, לרגע לא הבנתי, מסיבה???

ואז הבנתי שהוא מוכן ללכת למסיבה שיחטפו אותו ושנעצב גם לו חדר…

נורא נבהלתי מהרעיון, סיפרתי לאמא וברור שהחלטתי לעצב עבורו ועיצבנו כמובן חדר.

צילומים: נויה שילוני חביב

עיצבנו ל 130 חיילים וחטופים שחזרו …

שמחנו כל כך לתת ולעזור ולו במעט.

התרומות הלכו ומעטו ובמקביל החיילים היו רבים שלא הצלחנו לתת מענה לכולם.

פרויקט שכזה לא יכול להיגמר רק בגלל תקציב, לקחתי החלטה ש״צו 8 למעצבות״ יעבור לסקולה שלנו למסגרת פרויקטי הסיום וכך אנחנו מצליחים להמשיך ולעזור לעוד חיילים, מאז עיצבנו בנוסף כ- 25 חדרים לחיילים ועיצוב 3 בתים לחיילים שמשוחררים מבתי חולים לטובת המשך טיפולים יומיים וקרבה לבית חולים תעזור להם להגיע בזמן ולקבל את הטיפולים.

לפני חודשים החייל שלום שטרית השתחרר מבית החולים בשעה טובה לשיקום יומי, שכר דירה ריקה ליד בית החולים כדי להיות קרוב לשיקום בתל השומר.

רתמתי למשימה את קורס 168 ועיצבנו עבורו דירת חלומות מעוצבת ומאובזרת בזכות תרומות רבות וטובות … זכינו לתת לגיבור ישראל בית מושלם ויפיפה, מאובזר עד הפרט האחרון.

צילומים: איה ארגוב

לפני שבוע זכינו בחוויה נוספת, לעצב את הבית לעוד גיבור ישראל דביר לוחם בסיירת צנחנים שנפצע קשה מאוד, בגלל הפציעה המורכבת שלו הוא אינו יכול לעבור לבית המשפחה מחוסר נגישות, כך נישאר במשך 8 חודשים בבית חולים ללא יכולת לצאת לחופשת סופ״ש.

ביקרתי אותו בבית חולים והוא כל כך בכה והיה עצוב שבימי חמישי כולם הולכים לבתים שלהם ולו אין לאן ללכת …

על המשימה הופקד קורס 171

הבטחתי לו ששבוע הבא הוא יכנס לבית מהמם ויפיפה שבו נגשים לו את החלומות שלו כמו חדר גיימינג, מרפסת מאובזרת כדי שיוכל לארח חברים … וכך היה בחגיגה גדולה נכנס ביום שישי לבית בהתרגשות גדולה.

צילומים: טל גולדשטיין, עדי גולדמן

בימים אלה עובדים על הבית של מישל החיילת שפיקדה על התצפיתניות ונפצעה אנושות והיא למעשה הפצועה הכי קשה של המלחמה, השבוע גם היא משתחררת שכרה בית ליד תל השומר ומחכה לה בית משגע קורס 170 עומל על המשימה.

אני לא עושה סיכום כאן, כי אין סיכום. מחכה לנו עבודה מרובה כדי להמשיך ולתת לעוד חיילים את הזכות לחדר/בית מעוצב וחלומי כי מגיע להם את הכי הכי.

בקרוב נצא עם גיוס המונים כדי לתת את הזכות הזו לעוד חיילים ומודים על הזכות.

בכל נקודה בדרך תומכים בנו עמותת שחרית ואנשים טובים, לצערי זה לא מספיק, בקרוב נצא עם גיוס המונים כדי לתת את הזכות הזו לעוד ועוד חיילים בתקווה אמן שזה יגמר!

סקולה ואני מודים כל כך על הזכות!

אוהב/ת עיצוב? אני מזמינה אותך להגשים חלום להיות מעצב/ת, להפוך את האהבה שלך למקצוע, ללמוד מהטובים ביותר, בסביבה מעוצבת במיוחד שגורמת לך לספוג את המקצוע כבר מהרגע הראשון ולהיות שותפ/ה לחסד גדול עבור גיבורי ישראל.

אני מזמינה אותך ליום פתוח להכיר את סקולה, את מקצוע ההום סטיילינג ואותי, על קפה ועוגה.

לפרטים לחצו כאן!

The post כשהעיצוב כבר לא עצוב… appeared first on Sculla.

כבר שנים שאני והסקוליות פוקדות את תערוכות העיצוב הכי נחשקות בעולם ויוצאות למסעות עיצוב במחוזות קרובים ורחוקים, אבל את זה האחרון במרוקו אני יכולה להבטיח לכם שאף אחת מאיתנו לא תשכח גם בעוד שנים

נולדתי במרוקו, התרבות והמנהגים שהבאנו משם לישראל זורמים לי בעורקים, ואלה שעוקבים אחרי ברשתות וודאי ראו שביקרנו בה לא מעט פעמים. אבל מסע העיצוב האחרון שם היה שונה בתכלית, מרגש, מסעיר וייחודי- מסע שפרט לכולנו על נימי הלב וגרם לי להרים הפקה של פעם בעשור, יעידו על כך 500 המעצבים, האדריכלים והאורחים; כנס שכולו שיר אהבה לעיצוב מעורר ההשראה שטומנת בתוכה המדינה הקסומה הזאת.

כולנו מכירים את מרוקו האותנטית והססגונית; את העיצוב המסורתי ואת צבעי הסהרה והתבלינים. למעטים מאיתנו יצא לבקר במקומות המחתרתיים, הסודיים והנסתרים מעיני התיירים, שמציבים את הארץ הזאת בשורה אחת יחד עם בירות העיצוב הנחשקות, וזה בדיוק מה שזכינו לחוות.

כך הכל התחיל…

הכל התחיל מספר עיצוב שרכשתי בתערוכת העיצוב SALONE DEL MOBILE באפריל האחרון וחיכה לי במשך חודשים על השולחן בסלון. אתם יודעים איך זה, החיים האינטנסיביים ושלל הפרויקטים והמשימות שבשגרה גורמים לנו לפעמים לקחת את הזמן ולדברים הטובים להמתין. למזלי ניצלתי את אחד הערבים הפנויים להתרווח על הספה לעלעל בספר הזה ומה אני אגיד, הלסת נשמטה לי במקום; חשבתי שאני חולמת, גיליתי בו מחוזות קסומים בלב ליבה של הארץ הצפון אפריקאית המטריפה הזאת, שבכלל לא דמיינתי שקיימים.

מיד התקשרתי למנואל וולמאר (Manuel volmar) חבר ותיק- מעצב רב תחומי מרוקאי אותו הכרתי בישראל לפני מספר שנים ולהפתעתי העבודות שלו מככבות גם בספר המופלא הזה. בלי להתבלבל אמרתי לו שאני רוצה להגיע יחד עם הסקוליות שלי ASAP לחוות, לנשום ולהתרשם מהמקומות שמוצגים בספר כי אין, פשוט אין מקומות דומים שיצא לי לחוות בעולם, וחוויתי.

ההיכרות שלי עם מנואל היא סיפור בפני עצמו: אני מאמינה גדולה בסֶרֶנְדִּיפִּיּוּת- תגלית שיש בה אלמנט של מזל, כזאת שנעשית בלי בכוונה תוך כדי שאנחנו מחפשים דבר אחר בכלל. לפני חמש שנים נתקלתי בכתבה בעיתון כלכליסט על מעצב העל המוכשר הזה, רגע לפני שהגיע לכאן לתערוכת פופ אפ בשוק הפשפשים במסגרתה הציג את העבודות שלו.

הגעתי והתאהבתי. בשיחה קצרה של כמה דקות, שהתבססה בעיקר על האנגלית הבלבולית המופלאה שלי, שאלתי אותו אם יסכים ללוות אותנו במסע עיצוב במרוקו. לא הכרתי אותו ולא ידעתי מי הוא אבל ידעתי שעיצב עבור אשת מלך מרוקו ואם יש משהו שחלמתי זה להכיר אדם שבאמת עבד ויצר עבור המלך ומשפחתו. עברו פחות משבועיים מאז אותה פגישה ויצאנו יחד לדרך- ארגנו יחד מסע מטריף ואחריו הגיעו ארבעה נוספים. במהלך השנים המשכתי לעקוב באדיקות אחר העבודות שלו והקפדתי לבקר בתערוכות שלו ברחבי העולם (עד פריז וסן-פרנסיקו נסעתי כדי לחוות אותן ב-LIVE). במקביל מנואל הגיע לישראל להרצות בכנסים המפוארים שערכנו לאורך השנים.

במסע הנוכחי הוא לקח אותנו למקומות שגרמו לי לרטוט ולבכות מהתרגשות ואם ב- בסֶרֶנְדִּיפִּיּוּת עסקינן, זכיתי להכיר בהם מעצבים ואדריכלים מרתקים שבסופו של דבר הגיעו להרצות בפנינו בכנס.

ממרקש לטנג'יר חווינו עולם ומלואו

את מאג'ד חט'ואה (Majad chetoua) פגשתי במרקש. הוא הבעלים של וילה D, לוקיישן קסום בחיק הטבע שתכננו אדריכלי סטודיו KO הנחשב. זאת וילה מהממת ביופייה, מעוצבת אדריכלית לעילא ולעילא, ולאורך הביקור שלנו בה אירח אותנו מאג'ד כיד המלך. הוא סיפר לי שיש לו חלום ישן לבקר בישראל, הבטחתי לו שבקרוב אזמין אותו, הוא לא האמין לי, אבל לפעמים חלומות מתגשמים…

משם עברנו לחוות אירוח, גם היא במרקש, בה האורחים עצמם נבחרים בקפידה. היא ממוקמת על שפת אגם ומעוצבת בסגנון טוסקני עוצמתי. כמו כל מקום שאני מגיעה אליו גם בה התחלתי מיד לסרוק את החדרים ובאחד מהם פגשתי באקראי אישה מרשימה שהתארחה במקום. היא נראתה לי מאוד מוכרת ואז זה הכה בי, מדובר בלא אחרת מהמעצבת הנורווגית טוני קורק (Tone kork)- אושיית רשת, מעצבת פנים והדקור שמושפעת מהעיצוב המרוקאי ונוטה לשלב אלמנטים אוריינטליים בעיצובים שלה. מיד התחברנו, סיפרתי לה שאני בעלת בית ספר לעיצוב, שאני מארגנת כנסים בנושא ושאלתי אותה אם תסכים להגיע להרצות באחד הכנסים הבאים. נחשו מה? ממש כמו מאג'ד המקסים גם היא סיפרה לי שביקור בישראל הוא אחד החלומות שלה וכבר סיכמנו שחלומות מתגשמים, לא?…

ממרקש יצאנו לטנג'יר, עיר השוכנת בכניסה המערבית למצר גיברלטר בו נפגשים הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי. מדובר בנסיעה ארוכה שהיתה שווה כל רגע. הגענו לביתו הפרטי של פרנק דה-ביאסי (Frank De Biasi), אחד מ-100 האדריכלים החשובים בעולם וכאן נשמטה לי הלסת לגמרי! הייתי בהלם מרמת הפרטים וההום-סטיילינג, לא האמנתי למראה עיני עד כדי כך שבמהלך ארוחת המלכים שהכינו לנו פשוט לא יכולתי לאכול מרוב התרגשות (ומה שמכיר אותי מקרוב יודע שמדובר באירוע נדיר). הבית הזה הוא לא פחות ממכה לשרוטי עיצוב!

מי שליווה אותנו בסיור הזה והסביר לנו על המיצג האדריכלי המרהיב לפרטי פרטים הוא חמזה צ'קוראי ((Hamza Choukairy, מעצב הפנים מקומי, שבין עיסוקיו גם מנהל את הלוקיישן הזה. אחרי הארוחה הוא לקח אותנו לסיור בעיר, חשף אותנו לחנויות מיוחדות ופינות חמד מושלמות אז מה הפלא שלקח לי בדיוק חמש דקות להזמין גם אותו לבקר אצלנו בישראל.

יצאנו מטנג'יר חזרה למרקש, נסיעה של שבע שעות שלכל אורכה הגלגלים במוח שלי לא הפסיקו לעבוד. הבנתי שאני חייבת לעשות משהו עם כל הטוב והיופי שאנחנו חוות בנסיעה הזאת- פשוט לא הגיוני שכל הטוב הזה יישאר אצלי. בדרך עצרנו לארוחת טאג'ינים מסורתית בתחנת דלק באזור שכוח אל. התיישבנו, שתינו אכלנו ומשום מקום מתקדם לעברנו אדם מרשים לבוש חליפה מעוטרת מדליות- כן כן, הסֶרֶנְדִּיפִּיּוּת שוב קפצה לבקר. האדון פונה אלינו, שואל אם אנחנו מישראל ומסתבר שמדובר במי שכיהן בעבר כשגריר של שגרירי מרוקו. הבנתי שלא מדובר כאן בצירופי מקרים, זה היה הסימן שלי לצאת לדרך ולחגוג את כל הטוב שיש למרוקו להציע בכנס חגיגי.

הייתי כ"כ נרגשת שהתקשרתי ליעקב בעלי והודעתי לו חד משמעית שאנחנו מוכרים את הבית ברעות ועוברים לטנג'יר. הוא מצידו ענה לי ברוגע אופייני "קודם תחזרי הביתה ותנוחי". ואכן חזרתי, נחתי בערך דקה, לא מכרתי את הבית אבל מיד התחלתי לעבוד על האירוע המכונן.

כמו בשני הכנסים הקודמים החלטתי שגם הפעם נקיים את הכנס בטרמינל- אולם אירועים ששם את העיצוב במרכז. במקביל, הזמנתי את מנואל היקר וכמובן, את החברים החדשים שהכרתי במסע המופלא והטביעו בי חותם. כולם כמובן ענו מיד כן ואני כהרגלי לא עצרתי שם; כמו בכל פרויקט גם בכנס חשבתי בגדול. מה גדול, בענק! החלטתי להזמין את לא אחר מאשר שגריר מרוקו בישראל- מר עבד אל־רחים ביוד.

אז אולם כנסים מפואר יש, שגריר שיכבד אותנו בנוכחותו יש, אורחים מחו"ל יש, רק דבר אחד לא לקחתי בחשבון- אלה שמגיעים ממרוקו לישראל מחויבים בוויזה שלוקח בד"כ 45 ימים להנפיק והכנס עוד שבועיים. אופס… לא ויתרתי, הפכתי את העולם, משרדי החוץ והתיירות

התערבו ולשמחת כולנו האורחים הגיעו בזמן לחגיגה.

חגיגה של פעם בעשור

ואיזו חגיגה זו היתה!! שמחה כל כך שהצלחנו אני, כבוד השגריר והמרצים (שאת ההרצאות שלהם תוכלו לראות כאן) להמחיש לבאי הכנס עד כמה מרוקו עשירה ביופי ורבדים ועד כמה העיצוב בה משובח. את האירוע הנחתה דורין אטיאס ובמסגרתו חגגנו גם עשור לסקולה שלי. זאת היתה הזדמנות מדהימה לחגוג את העשייה שלנו, את העובדה שלאורך השנים הסקוליות שלי יוצרות, משפצות ומחדשות בתים, חללים וחדרים עבור מי שזקוק ליד מכוונת במסגרת מאות פרויקטים חברתיים שהיתה לנו הזכות לקחת בהם חלק. הפחנו תקווה באלפי אנשים והצפנו את חייהם באור חדש ובהיר הרבה יותר. היטיבה להסביר זאת פזית, מנהלת בית ספר "גוונים" לילדים על הרצף האוטיסטי בכפר סבא, שהצליחה להמחיש על הבמה עד כמה ההשפעה של החללים המעוצבים היא אדירה, בפרט בסיטואציות המורכבות וההתמודדות היום-יומית הלא פשוטה של הילדים.

דרך יצירתית נוספת להמחיש את העשייה היתה מייצג של חלל במרכזו מיטה, שהסקוליות הלבישו כמו שרק הן יודעות. חברת טמבור, הגדולה מכולם, השיקה במעמד הזה את מניפת הצבע החדשה Spaces שכוללת מנעד רחב של גוונים אורבניים מרהיבים. יחד עם הסטייליסטית גילי סיון הרמנו תצוגת אופנה שהכוכבות בה היו, כמובן, הסקוליות שלי שלבשו את מיטב הטקסטיל והמצעים (כן כן, טקסטיל ומצעים) איתם אנחנו עובדים בפרויקטים שלנו. את התכשיטים והאקססוריז הטריוויאליים החליפו אביזרים שמשמשים אותנו ביום-יום בעיצובים.

עבר כבר שבוע ואני עדיין לא לגמרי מתאוששת מהתהודה ומהעוצמות של הכנס העוצמתי הזה. אני גאה שהצלחתי לחשוף את פניה העשירות של מרוקו ועכשיו, יותר מאי פעם, שרוטי העיצוב המקומיים מבינים שהיא משתווה לכל בירת עיצוב אירופאית מובילה. יש המון מה לראות בה ולה יש המון במה להתגאות. המשך יבוא….

The post Morocco Is Always Good Idea appeared first on Sculla.

תודה לאל!! אחרי שנתיים של דחיות, ביטולים ואירועי אונליין מדכאים, שבוע העיצוב במילאנו ותערוכת העיצוב SALONE DEL MOBILE חזרו לפעול! בשמונה השנים האחרונות, למעט השנתיים במהלכן הקורונה קפצה לבקר, לא וויתרתי על הקרנבל המדהים והעוצמתי הזה וברגע שפורסמו התאריכים אני וחברתי, אשת העיצוב המופלאה והעיתונאית עדי פוגל הולנדר, שיירנו טיסה ודירה ויחד טסנו לקרוע את העיר, לחקור ולהתרשם מכל מה שחדש בתחום העיצוב.

נתחיל בתודה: תודה לך מילאנו 2022 שסה"כ היית, כהרגלך, טובה אלינו מאוד. את הביקור פתחנו בדירהה משגעת, המעוצבת והמוארת בה התארחנו, שממוקמת בלוקיישן הפנטסטי Porta Venezia. אחרי שנתיים של מפח נפש העיר לבקשה סוף סוף חג והציעה לנו הכרגלה עיצוב, עיצוב ועדוד עיצוב וכמובן אוכל משובח. מה עוד אפשר לבקש? על זה נגיד תודה גדולההה!!

התשוקה שלך לעיצוב והום סטיילינג בוערת בך? אולי קורס הום סטיילינג שלנו יכול להיות הדבר הבא עבורך! להגשמת חלום, מקצוע מוערך או סתם להעשרה כללית דברי איתנו.
לפרטים >> 077-9978285  

מבט לדירה בה התארחנו

ועכשיו לתכל'ס: מה היה לנו? אקדים ואומר שהסקירה כאן מסכמת את החוויה האישית שלי בלבד, בהתייחס למה שחוויתי וראיתי בעיני והיא אינה מכסה את כלל האירועים והתערוכות שהתקיימו במהלך השבוע, שבאמת קצרה היריעה מלהכיל. תערוכת SALONE DEL MOBILE, שהתקיימה זו השנה ה-60 במתחם Fiera Milano (אם תרצו "גני התערוכה" של העיר) היתה, לצערי חלשה במיוחד. פרט לעובדה שהיא לא סיפקה שום בשורה משמעותית, רבות מהחברות הגדולות והחשובות בחרו שלא להשתתף בה השנה וחבל. דומה מאוד לתערוכת Meison&Objet  שהתקיימה במרס האחרון בפריז (בה ביקרנו אני והסקוליות שלי, כחלק ממסע עיצוב בעיר) וגם ממנה הרבה מהשחקנים החשובים בסצנת הסטיילינג בחרו להעדר- ככל הנראה תוצאה ישירה של שאריות הקורונה והטלטלות שחוות הרבה ממדינות העולם ובכללן סין. אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו וכבר במסע העיצוב הקרוב שלנו בפריז בין ה-8-12 בספטמבר הדברים יראו כבר אחרת.

מבט לכניסה לתערוכת SALONE DEL MOBILE  

בחזרה לעיר שלבשה חג והציעה עיצוב משובח וחללי תצוגה מרשימים במיוחד. קבוצת moooi, שבראשה עומד מרסל וונדרס החתיך ההורס (כפרה עליו!) הפגיזו ממש! לצד קולקציית הרהיטים, התאורה והשטיחים המסורתית מציעים השנה ב- moooi גם קולקציית דיפיוזרים בניחוחות משגעים. זכינו לקבל דוגמאות של כמה מהם וקולקציית מצעים וטקסטיל שווה ביותר. עוד ביתן שריגש והפעים היה זה של המגזין האייקוני ELLE DECOR שממשיך לעשות חיל גם בימים בהם הפרינט גווע והמגזינים המודפסים הולכים ומתמעטים. קברניטי המגזין בחרו להציג חללים בתוך ארמון ומיותר לציין שכל פרט היה מוקפד ומהודק. ממש כמו פריים של שער או הפקת עיצוב משובחת שמתפרסמת במגזין.

מעצב העל מרסל וונדרס בפעולה

מבט לחלל התצוגה של moooi 

הדפיוזרים החדשים של moooi

מבט לחלל התצוגה של ELLE DECOR   

Dolce & Gabbana הענקיים בשיתוף פעולה מוצלח וצבעוני במיוחד עם Smeg. יחד הם בחרו לחפות את כל חלל התצוגה, לרבות כל מה שבתוכו: רהיטים, שטיחים, טפטים, וכמובן את מכשירים החשמליים של Smeg, בצבעוניות וטקסטורות מטורפותתתת.

מלחמת כריות בביתן המדהים של Dolce & Gabbana ו-Smeg

אבל (ויש כאן אבל), עם כל היצירתיות והצבעוניות המתפרצת בעיר חייבת לציין שמשהו בכל זאת השתנה כאן…

ZONA TORTONA שוקק החיים, אזור שהיה אהוב עלי במיוחד בזכות האנרגיות הבלתי פוסקות, מסיבות הרחוב השמחות והמוזיקה הרועשת, איבד מהקסם שלו, למרות שברחובות היו המוני אנשים והוצגו בהם חללים די מרשימים. אני יכולה רק לקוות שבשנים הבאות האנרגיות שכל כך אהבתי יחזרו ובענק. רגע משמח שכן התרחש שם היה כשפגשתי באחד מרחובות ה- TORTONA את לא אחר מקארים ראשיד! הוא הפתיע בחביבותו, הצטלמנו יחד, פרסמתי את התמונה בסטורי, וזכיתי לשיתוף הסטורי על ידו. כבוד!

אני וה-BFF החדש שלי – קארים ראשיד

 פירמת האדריכלים האיטלקי Superstudio הציגה עבודות של מעצביה הצעירים- תוצר של עבודת מחקר שערכו בנושא חומרים ממוחזרים המיועדים לשימוש ביתי. מודה שהמיצג הזה שיעמם אותי עד פיהוק. IKEA אהובתי הפליאה בפרשנות חדשנית של "מהו בית" והציגה פתרונות עיצוב לחללים קטנים במרחב הביתי, כולל חלל אחד מפתיע ומיוחד שכוסה כולו בטקסטורה פרחונית ירוקה כהה. באי הביתן, ובכללם אני, התבקשו ללבוש בגד בטקסטורה דומה כך שלמעשה כל אחד התאחד בהרמוניה כחלק החלל. הרעיון הוא שכל אורח ירגיש שהוא חלק מהבית. קונספט פשוט, מדליק ומקסים.

איפה אפי?  

גם השנה הגברת הראשונה של סצנת העיצוב במילאנו, רוסנה אורלנדי (Rossana Orlandi), לא אכזבה: מייצגי הגלריה האייקונית שלה נותרו מעניינים ויפים כתמיד וכללו תצוגת עבודות של אמנים צעירים ומסקרנים אותם היא מטפחת לאורך השנים. אחד המיצגים המרשמים היה גוף תאורה עשוי בקבוקי בושם ריקים. כמו כן התקיימה תצוגת מחזור בגינה שמחוץ למבנה שכללה בין היתר פסלים עשויים עיסות נייר מקוטלגות על פי נושאים. כך למשל מיצג מהמם במיוחד שעשוי כולו מדפי מבחנים לאחת האוניברסיטאות המקומיות וכן כובעים מעוצבים מבקבוקי פלסטיק וכובעים שיוצרו משאריות של מסיכות כירורגיות. תזכורת לימי הקורונה.

ממחזרים בתמונה של רוסנה אורלנדי

שנדליר הבשמים בגלריה של רוסנה אורלנדי 

כובע מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים

המעצב הרב תחומי אנטוניו מאראס ( Antonio Marras) הציג בחלל מטורףףףף כמו שרק הוא יודע לתכנן עבודות לא פחות ממשגעות. לפני 3 שנים קניתי זוג פמוטים שלו, כל כך יפים, וניכר שהוא רק הולך ומשתבח. בנוסף לקולקציה המרשימה שלו הוצגה גם קולקציית אגרטלים מסיליקון פרי יצירתם של צמד האחים הברזילאים ה-Campana Brothers ,שידועים בהשקפת עולמם הרדיקלית ובתפיסת העיצוב הנקייה והעכשווית.

עבודותיו של אנטוניו מארס

 אגרטלי הסיליקון של ה-Campana Brothers

ברובע Brera האורבני, בו מרוכזים בתי העיצוב הגדולים והנחשבים, הציגו מותגי על (בהם MISSONI, Boffi, Moroso, Kartell ונוספים) חללי תצוגה מושקעים ביותר, מלאים בסידורי פרחים טבעיים ענקיים יפים במיוחד. מודה שלמרות שרציתי, פשוט אי אפשר להספיק להגיע ולבקר לכולם.

מקבלת חיבוק מארנב באולם התצוגה של MISSONI  

כמידי שנה, גם הפעם בלטו באזור ה- DUOMO DI MILANO (ובסמוך לקתדרלה המפורסמת) שיתופי הפעולה המרגשים, המסורתיים ומעוררי ההשראה בין בתי האופנה הגדולים. בלטו לטובה אלה של adidas  שחברו ל-Gucci ושל Diesel ששיתפו פעולה עם Moroso. לעומתם Uniqlo שחברו ל-Marni , הציגו יחד קולקציית בגדים מחרידה. לפחות בעיני. טרנד שבלט מאוד בכל רחבי העיר והתחברתי אליו במיוחד הוא השימוש באלומיניום שבעיני הולך להיות הדבר הגדול הבא ואני צופה לו גדולות, לא מעט בזכות הניגודיות המרתקת- שילוב של חוזק ועוצמה, רכות ועדינות. ראינו את השימוש בו ברהיטים ובאקססוריז. הוא דק ועדין וצבעוניותו הרבה פחות זועקת מזו של הנחושת, הרוז גולד והפליז. כמו כן מככב חומר הסיליקון הגמיש שחזר בעיצובים שונים בהם אגרטלים.

האלומיניום מככב

לסיכום, שבוע העיצוב, והתערוכה בפרט, הציעו הכל מהכל.. בעיקר הפרעות קשב מטורפות והמון טקסטורות וצבע. ממש כמו הר געש שמתפרץ אחרי שנים שבעבע מתחת לפני השטח אבל על אף יופייה של הלבה, התוצאות כידוע הרסניות. נראה שיש כאן ניסיון לפצות על שנתיים וחצי מדכאות של קורונה אבל התוצאה בפועל לא מאוזנת ואני לא רואה איך היא תצלח הלכה למעשה את מבחן הזמן. אבל אני, אופטימית שכמותי, רוצה לסכם את החוויה בחיוב וכמו כל תערוכה שאני יוצאת אליה בעולם (בין אם לזאת שבניו יורק, פריז או שטוקהולם) גם זאת האחרונה עשתה לי פילינג עוצמתי לנשמה, כמו שאני אוהבת. עכשיו אני פורקת את המזוודה ומיד אח"כ חוזרת מלאת מרץ לעשיה חדשה מלאה בהשראה.

———————————-

התשוקה שלך לעיצוב והום סטיילינג בוערת בך? אולי קורס הום סטיילינג שלנו יכול להיות הדבר הבא עבורך! להגשמת חלום, מקצוע מוערך או סתם להעשרה כללית דברי איתנו.
לפרטים >> 077-9978285  

The post אחרי שנתיים של קורונה, חזרנו לסלון! appeared first on Sculla.

כמו כולם גם אני חשבתי עליה שהיא בירה של הימורים וקניונים להפתעתי גיליתי שמבחינת עיצוב היא בהחלט מצדיקה את התואר ״העיר המפתיעה ״ .

לפני ארבע  שנים קיבלתי הזמנה לבקר בה, כדי להכיר ולעשות שת״פ עם ספקים של קרמיקה ואלומיניום לחלונות (סיפור מצחיק שתוכלו לקרא כאן ) בביקור הזה הכירו לי מעצבת פנים מקסימה, אנג'י. סיפרו לי שהיא מירי בלבול הרומנית והאמת, עכשיו אחרי שאנחנו מכירות, יש בזה משהו.

אז לא חשבתי שאתאהב בסצנת העיצוב המקומית. ושבוקרשט תתברג אחר כבוד לרשימה המכובדת של מסעות העיצוב שלנו בעולם כמו לניו יורק, פריז, מילנו, שוודיה, מרוקו והשנה מסע חדש לדנמרק.

הכל בעזרת ה׳ והקורונה שתתנדף במהרה .

המסעות מיועדים בעיקר עבור הסקוליות שלנו. כי אני מאמינה שכדי להיות מעצב טוב חייבים להיפתח לעולם !

אחד התנאים שלי להוצאת מסע , זה מציאת איש קשר מקומי שמעורה מאוד בסצנת העיצוב המקומית, תנאי חובה מבחינתי לקביעת יעד למסע .

(מאוחר יותר הם הופכים לחברים קרובים.)

מניסיון הם אלה שלוקחים אותנו למקומות הכי הסודיים, מחתרתיים והכי מעניינים .

בבוקרשט ביקרתי 12 פעמים.

חזרנו לפני שבועיים ועדיין אומרים לי מה איבדת שם?

גם הפעם אנג' היא זו שתפרה את המסע ולקחה אותנו למקומות השווים בעיר.

אז מה זה מסע עיצוב ? 

ההגדרה שלי למסע עיצוב היא שמרגע שאנחנו ממריאים ליעד, משאירים מאחור את היומיום, המשימות, הבית והילדים מתחילה החוויה – ואז עוברים להסניף עיצוב ישירות לווריד. 

זה מתחיל בתוכנית נפלאה, באוטובוס צמוד ומפנק, ובשיחות ערות על עיצוב , עיצוב ועוד עיצוב. 

ברור שגם מלון בוטיק מפנק כי השראה ועיצוב זה 24/7 . 

האם ידעתם שבבוקרשט יש שבוע עיצוב שלא היה מבייש אף שבוע עיצוב בעולם?

שבוע העיצוב בבוקרשט בנוי בצורה אחרת, לא חללים ענקיים עם מציגים, לא תערוכה. אולי זה הייחוד שלו. 

במהלך השבוע מעצבים ויוצרים פותחים את הסטודיואים שלהם ברחבי העיר ומזמינים את המבקרים להיכנס לעולם היצירה, ומציגים את העבודות שלהם על רקע חדרי העבודה.  

יש מרגש מזה? 

טוב אז הפעם לא חיכינו לשבוע העיצוב , שמן הסתם לא מתקיים על רקע הקורונה אבל בהחלט הגענו לבקר בלא מעט סטודיואים מבפנים. 

נפגשנו עם יוצרים מרתקים, חלקם יוצרים צעירים וסופר מגניבים ששואבים את ההשראה שלהם מהעולם ומתכתבים ביצירות שלהם עם עיצוב עכשווי ופורץ דרך.                                

יוצרים בקרמיקה, מעצבי חומרים, מעצבות תכשיטים ומעצבות אפנה מדהימות הם רק חלק מהמעצבים בסצנה המקומית , חנויות עיצוב משגעות . 

מבאס לדעת שהמון מקומות נסגרו בעקבות הקורונה אבל עדיין יש לאן להגיע. 

אחד מאלה שנסגרו לתקופת הקורונה הוא של סטפן, שהיה לו את אחד מהמקומות הכי מעניינים וייחודיים. הוא מתמחה באיסוף פריטי "ממפיס" והיה לו מחסן מלא בפריטי עיצוב שכולו לונה פארק למעצבים. 

קצת ידע , מה זה ממפיס ? 

 תנועה שצמחה באיטליה בשנות ה 60 ע"י מעצבים ואדריכלים בראשם המעצב אטורה סטואס. . הם יצאו נגד העיצוב הבורגני קלאסי שנחשב ל "טעם טוב" ויצרו עיצוב חדש שמשדך ישן עם חדש, פריטים מלאי צבע וחוש הומור, שלא חושש לעוות פרופורציות וצורות ולהשתמש בדימויים מודרניים המושפעים מאמנות הפופ.  

כשעיצבתי לפני כמה שנים את "המתפרה"- בית לאירועים קטנים , ביקרתי בסטודיו שלו ובחרתי מספר פריטים שהשתלבו בעיצוב החלל היפיפה של "המתפרה". 

לעומת זאת אחד מהמקומות המרתקים שלא נסגרו הוא הבית של מעצב תלבושות שעיצב עבור כוכבות השטיח האדום בטקסי האוסקר.   

הבית שלו הוא סוג של מוזיאון לאוספים נפלאים שלו שבקלי קלות הייתי שמחה לאמץ חלק מהם . 

מה זה בית? 

מדובר על שלוש קומות של שכרון חושים. שילוב של מוזאון ובית מגורים, של תערוכת הנשף עם החיים עצמם, בכל אופן הבנתם שנרשמה התעלפות מוחלטת מהמקום. 

אוספים של כלי עבודה , תמונות , כלים , נעליים, תיקים ותלבושות רציתי לקחת הכל! 

 הבית לא פתוח לקהל הרחב בכלל , אבל בשביל אנג'י (אתם מבינים למה אני בוחרת את הנציג המקומי שלי?). זה הקשר הרומני שלי, הדלת נפתחה לרווחה. 

חנות עיצוב … טוב זו לא חנות,  שתי קומות של שיכרון חושים! 

אולי תחשבו שאני מגזימה כשאני אומרת את זה ובכל זאת אגיד, אתם כבר מכירים אותי קצת, לא? 

בבוקרשט נמצאת חנות שהיא אחת מ 5 מקדשי העיצוב בעולם! 

תקראו את זה שוב אם אתם חייבים. 

וכשאני אומרת מקדש אני מתכוונת לגלריה שמכילה פריטים מהשורה הראשונה של עולם העיצוב, פריטים מלאי אמירה, ייחודיים, מקוריים באמא באמת מקדש. 

מסעדות שוות ולא רק מסעדות רומניות מסורתיות , איטלקיות , סטקיות …. 

אחלה של קניונים… ועודדדדד 

אתם יודעים שאני מגלה הכל!  

לא שומרת סודות, טרנדים ותובנות שליקטתי במסעות שלי בעולם ובביקורים שלי בתערוכות המובילות לעיצוב בעולם ובכל זאת, הסודות של בוקרשט שמורים לסקוליות שמתלוות למסע. 

בעיקר כי אלו שמורים לי, והם מקומות שניתן להגיע אליהם רק בתיאום מראש עם אשת הקשר המקומית שלי. 

המהמהמה … אין מצב שלא תקבלו ממני משהו, לא אשאיר אתכם לגמרי באפלה וללא המלצות בכלל, אז הנה שלוש: 

הספרייה הענקית בעיר העתיקה Carturesti Carusel 

תמצאו אותה בלב העיר העתיקה בבניין היסטורי מהמאה ה-19. הגובה הרב של הקומה הראשונה אפשר למעצבים להוסיף קומת גלריה, שמשתלבת בצורה הרמונית עם האדריכלות הקלאסית של המבנה ולא רק המבנה משוגע ביופיו.  

הספרייה היא למעשה ארבע קומות של פריטי עיצוב לבית לצד הספרים – כוסות וכלי מטבח מעוצבים, מחברות מטריפות ועוד פריטי עיצוב קטנים לבית. 

חנות h&m home – אין לי מה להוסיף חוץ מזה שלפעמים הגודל כן קובע. 

 הארמון של צ'אוצסקו.

אי אפשר להגיד שהוא יפה, אני אפילו חושבת שהוא די מכוער, אבל, נורא מעניין. 

קחו את הסיור המודרך בארמון ותשמעו סיפורים מחדרי החדרים של המשפחה המושחתת, המרושעת והמוגזמת שחיה שם. 

המדריכים של הסיור "פותחים עליהם על 200"  

ללא היסוס וכשעוברים ורואים  בעיניים את העיצוב המנותק הזה זה מרתק. 

בשנתיים האחרונות כששגעת הקורונה מלווה אותנו ואת כל העולם, דחיתי מספר נסיעות והתלבטתי לגבי המסעות. 

מה שגרם לי להוציא את המסע הזה ואת המסעות הבאים היא ההבנה שכשיוצאים מהיומיום ומהסביבה המוכרת שלנו לעולם אנחנו מתפנים ללמוד ולספוג כל כך הרבה השראה לעשייה שלנו כמעצבות ומעצבים שזה פשוט חובה!                                                                                   

בכל נסיעה כזאת הראש מתמלא ברעיונות חדשים ושריטת העיצוב רק מעמיקה. 

ההשראה נמצאת בכל רגע, ברחוב ובסביבה השונה, בחנויות עיצוב וגלריות, מלון הבוטיק והמסעדות, אנחנו מציפים את הראש במראות ורעיונות מרחיבים את גבולות הידע והיצירתיות מהתבוננות והפנמה של יוצרים, מעצבים אדריכלים ואמנים ומאפשרים לכל זה לחלחל, להספג ולבוא לידי ביטוי בעבודה שלנו כשאנחנו חוזרים לארץ. 

אי אפשר להגיד שלא הרגשנו את הקורונה, היא כאילו התאימה את עצמה אלי  

העיר נסגרה ב 22:00 ואני, שמתחילה את היום עוד לפני השמש, יכולתי ללכת לנוח בשקט בלי לחשוב שאני מחמיצה משהו. 

אז למי ששואל את עצמו "מה יש לי לחפש בבוקרשט" תזמינו אותו לקרוא כאן וליהנות כאילו השתתף אתנו בחוויה המעצימה הזו. 

The post בוקרשט שלי appeared first on Sculla.

הווירוס חייב אותנו להסתגל לשינויים ולאמץ פרספקטיבה אחרת על החיים בכלל- על ההתייחסות לבתים שלנו בהם שהינו כל כך הרבה בתקופה האחרונה ואפילו נתן לנו שיעורי בית בחסותו וגרם לנו להתייחס לפרטים הקטנים שקודם לכן כלל לא היינו ערים להם. הרי יש לנו המון זמן פנוי, לשבת בגינה או במרפסת ולגלות פרטים בתוך הנוף.  לבהות בקירות ולגלות את כל הפרטים הכי קטנים בתמונה שתלויה במרכז הסלון כבר שנים ושלא נדבר על הבלגן שנגלה לעיננו ומצאנו את עצמנו מכינים את הבית לסדר, שהשנה לא היה בסדר. 

כולנו יודעים ששינויים באשר הם קשים לקבלה וליישום. איש מאתנו לא מעוניין מיוזמתו לצאת מאזור הנוחות המוכר והידוע שלו, אך שינויים הם דבר מבורך, למרות הקושי והפחד. עצם השינוי פותח בפנינו שלל אפשרויות חדשות והזדמנויות שלא היינו מודעים לקיומן קודם לכן.

מאז שהקורונה נכנסה לחיינו בסערה הבית הפך מכורך הנסיבות להיות מרכז העניינים תרתי משמע. מכריחים אותנו להיסגר בבית ולפתוח את הלב ולעשות שינויים.

השהות בבית הפכה למעין ניסוי אנושי-חברתי: כיצד אנו חיים במרחב הפרטי מבלי לצאת ממנו 24-7  במשך תקופה ארוכה. רוב האנשים מדווחים שהם חשים מחנק בתקופת הסגר אך יש כאלו שמרגישים בנוח על אף המצב. מודה אני נמנית בהם, למרות שלקח זמן להתרגל.

מה בכל זאת גורם לשוני בתחושות?

חלל הבית כמובן! בואו ניקח את בית "האח הגדול", הבית הכי מעוצב שיש. דמיינתם פעם איך היו אנשי הבית מגיבים ומתנהגים לולא ההרמוניה העיצובית בבית? הם גם כך "על הקצה" בכל רגע נתון, מעצם הסגר. אם היו שמים אותם בחלל אנמי ומוזנח, שאינו מתאים לצרכים האנושיים, הייתה פורצת שם מלחמה אמיתית ואלימה, גרועה בהרבה מאלה שפרצו שם בכל העונה .

ידוע שהרמוניה עיצובית בבית מבטיחה הרמוניה רגשית. כשהבית החיצוני שלנו מעוצב הוא משפיע באופן ישיר על הבית הפנימי .

בואו נודה על האמת- אין אחד שלא שאל עצמו את השאלות המתבקשות בעקבות המצב הנתון: מה הולך לקרות לנו?  מה  עוד הולך להשתנות בחיינו? והאם יש לנו אפשרות בחירה ושליטה על המצב בכלל?

אני טוענת שכן. אישית חיה באמונה שתמיד יש באפשרותנו לחשוב אחרת ולעשות אחרת, בכל מצב נתון וכשנעשה זאת מן הסתם הכל ישתנה בהתאם, פתרון הקסם הוא לעשות! לפעול!

תחום ההום סטיילינג חזק בהרבה מעוד וירוס חולף ומדוע? מכיוון שכשהסביבה הביתית מתאימה במדויק לצרכים ולרצונות האישיים של בני הבית וכשלכל אחד יש את הפינה והמרחב האישי שמתאימים לצרכיו והעדפותיו, זה נותן תחושה של שקט, רוגע ושלווה בבית, גם אם מתחוללת סערה נוראית בחוץ כמו בימים אלה.

הבית אמור לספק ביטחון וכשהוא מסודר נכון הוא נותן מענה מדויק לצרכים ולרצונות של בני הבית והופך לחלקת האלוהים הקטנה והעוטפת, לאי הבטוח שמגונן עליהם.

כולנו מבינים ומסכימים שאת העולם ומה שקורה בחוץ לא נוכל לשנות, הרי אין לנו יכולת להשפיע על מה שקורה, אך על חלל הבית האישי שלנו יש לנו את יכולת בחירה והשפעה מלאה.

אם רק נבין שסביבת מגורים עוטפת מסייעת במיוחד ברגעי משבר ובסיטואציות לא פשוטות ושבכדי ליצור כזאת לא חייבים משאבים רבים של זמן וכסף, אזי החיים שלנו יכולים לעבור שינוי אמיתי ללא כל קשר למה שקורה בחוץ. בהשקעה קטנה נקבל תמורה גדולה.

אישית מרגיש לי שכל הקורונה הזו קרתה כדי שאנשים יבינו איזה ערך הם יקבלו לו יסכימו לחשוב על עצמם וסביבתם, על צרכיהם ועל רצונותיהם. הסיטואציה כפתה עלינו לחיות בחלל אחד כל בני הבית ללא קשר למספר החדרים והנפשות המתגוררות בו וללא כל קשר למרחב האישי האינטימי הנדרש לאדם  – עולה החשיבות של הבית לא רק ברמה הפרקטית  אלא בתחושה הכללית ובהוויית החיים.

בעיניי ההום סטיילינג הוא מכונת ההנשמה לנשמה ,הואבא לענות על הצורך של מרחב אישי לכל אחד מבני הבית, כשלמעשה, השינוי שיעשה יהיה בהתאמה לרצונות והצרכים של אלה החיים בבית וההבנה המדויקת של מה הם צריכים ומה חשוב באמת. כך הבית יהפוך למרחב נעים, בריא ובטוח עבור כל אנשי הבית, כשהשדרוג כמובן יהיה מותאם בדיוק לתקציב שהוקצה.

ישנה חשיבות רבה לתפקידי החללים בבית:

הסלון

שהפך להיות המקום המרכזי כל ערב להתכנסויות יומיות בהתאם לחדשות שמשתנות משעה לשעה.

טיפים בקטנה :

ממליצה על סידור הספרייה , הוסיפו לה אקססוריז ועציצים , סדרו את הספרים בצורה אחרת . תוכלו לבנות ספרייה בעצמכם, ראו לינק לכתבה שלנו שעלתה ב- Xnet

הוציאו את האלבומים הישנים ובחרו תמונות לקיר משפחה נוסטלגי , שימו במסגרות או מתחו חוט עבה מקצה לקצה ותלו את התמונות הוסיפו גרילנדה להשגת הקסם

החליטו על אוסף חדש ומעניין , בחרו פריט שאתם מתחברים אליו שזה האוסף הבא שלכם , אפשר שהאוסף יהיה פריטים באותו גוון או אותו חומר…

שנו את קומפוזיציית התמונות בקיר, נסו לתלות פריטים שיצאו מהקשרם .

חדר השינה

יש חשיבות מקסימלית היות שהוא מהווה את המפלט לברוח אליו מכל החיים שבחוץ, לרבות המחשבות, הבעיות, הפחדים ולא פחות חשוב- חיי הזוגיות והאהבה.

טיפים בקטנה:

רעננו אותו והוסיפו לו נרות ריחניים .

זר פרחי בר עם כלי שקוף .

סדרו את המיטה עם כיסוי וכריות  כאילו יצאתם לסופ"ש במלון .

טיפים נוספים ניתן למצוא באתר סקולה – לינק לאתר :

המטבח

שבעקבות הקורונה הפך להיות עוד יותר מרכזי וככזה עליו לתת מענה מאוד מוקפד לסדר וארגון, מקומות אחסון לכל קופסאות השימורים והפסטות לטווח הרחוק, להתנסויות בבישולים חדשים והכנת 4 ארוחות ביום ואפילו מקום נוח להפעלת הילדים תוך כדי בישול ואפייה.

טיפים בקטנה:

הוציאו את הכלים הכי יפים ושמורים והגישו בהם.

סדרו את המדפים עם סטיילינג שווה ,הוסיפו עציצים .

התחילו לגדל בטטה או אבוקדו .

אל תזרקו את קופסאות השימורים, שטפו אותם ותשתלו צמחי תבלין והניחו על אדן החלון.

סדרו את תמונות המגנטים על המקרר .

ארגנו את אי המטבח ופנו אותו לטובת פעילות עם הילדים.

שדרוג דלתות ארונות מטבח 

ניתן לצבוע כל משטח של דלתות ארונות מטבח, באמצעות צבע של טמבור מסוג פוליאור שמגיע על בסיס שמן ומים, ממליצה ליישם על בסיס של מים – הוא מתייבש מהר ובלי ריח ואפילו יותר חזק. שפשפו מעט את משטח הדלתות והתחילו לצבוע, ממליצה לצבוע ברולר קטן ובסיום הייבוש ניתן למרוח לכה לשימור.

להשלמת המראה ממליצה להחליף ידיות או רססו את הישנות בספריי .

התוצאה שתקבלו מרעננת מאוד עם מראה חדש למטבח.

כאן תוכלו לראות ולקבל השראה משדרוגי ארונות : https://bit.ly/2Vwd0RY

בימים אלה במיוחד אני רואה חשיבות רבה בכך שלכל אחד תהיה פינה משלו בבית. רמת הלחץ עלתה באופן ניכר בכל בית בישראל: מריבות בין בני זוג, בין הילדים לבין עצמם ובין הילדים להורים. השעמום והסגר הפכו את החיים בבית לסיר לחץ שלא מצליח להוציא קיטור.

תארו לעצמכם תמונה: הבית מסודר מחדש, קירות צבועים בצבעים מרגיעים, אנרגיה חדשה זורמת לכל פינה בבית, הסדר החדש מביא עימו שלווה, שמחה ואהבה בין יושבי הבית לבין עצמם בראש ובראשונה אך גם בינם לבין האורחים שיגיעו בע"ה אחרי שהקורונה תבין שאין לה כבר תפקיד בעולם הזה.

הערך הרב שההום סטיילינג מביא אתו ושבא לידי ביטוי לא רק בין קירות הבית, אלא גם או בעיקר ברמת התחושות והמאווים של בני הבית וזה חשוב יותר מהכל. זו הסיבה העיקרית שהקורונה תהפוך את ההום סטיילינג להרבה יותר מסתם וירוס חולף ותעשה מהפך ענק לתחום. ממשהו שאנשים יכלו להשאיר "לאחר כך", הום סטיילינג יהפוך לצורך מיידי, שלא יהיה אפשר בלעדיו.  מי יוכל להזניח את ביתו? כשביתו שימש אותו כל כך יפה בתקופה האחרונה הקשה והמורכבת ובמיוחד כשזה לא תלוי תקציב, אז ההום סטיילינג מהיום יתעצם ויקבל יותר כח, עוצמה ונוכחות בהמון בתים וחשיבות כך שלא יהיה אפשר בלעדיו, וממצב של "הוצאה כספית" זה יהפוך ל"השקעה נבונה ונכונה 

מזהירה הפוסט הזה מדבק!

ניפגש בימים טובים יותר….

The post סדר בחסות הסגר-הווירוס שהרים להום סטיילינג appeared first on Sculla.